עורך הדין - גיליון 54 - אפריל 2026

עו"ד דעה

מה מתקבל על הדעת בעניין אפרופים ובעניין החקיקה שבאה בעקבותיו

סנקציה בגין הפרה אחת בלבד, היא איחור בהצגת דרישה לרכישה, ולא נקבעה בו סנקציה בשל איחור בבנייה. יוצא שהסנקציה החוזית חלה על שלוש הפרות: ראשית, איחור בהצגת דרישה לרכישה מטעם הקבלן כלפי המדינה באזורים המבוקשים; שנית, איחור בהצגת דרישה לרכישה באזורי הפיתוח; שלישית, איחור בבנייה באזורים המבוקשים. על המקרה הרביעי – איחור בבנייה באזורי הפיתוח – לא חלה הסנקציה לפי לשון החוזה. השאלה הייתה אם למרות זאת יש להחיל גם על מקרה זה את הפיצוי המוסכם שקבע החוזה, המאפשר למדינה לנכות אחוז מסוים מהסכום שהמדינה חייבת לקבלן. המצב שעורר את הבעיה היה צפוי, הצדדים היו ערים לו, הייתה אליו התייחסות חלקית בחוזה שכלל סעיף פיצויים, ולא דובר בפגם רצוני כלשהו. האם ליקוי ניסוחי זה מצדיק חריגה מהמשמעות המילולית הרגילה שיש לייחס למילות החוזה? האם השארת החוזה בעינו מובילה לתוצאה אבסורדית? השופט ברק השיב על שאלות אלה בחיוב. הוא הטעים כי תכלית החוזה לא תוגשם בניסוחו הנוכחי, וכי חסרונה של הסנקציה בשל איחור בבנייה באזורי פיתוח משול לחסרונו של גלגל רביעי, שבלעדיו אי-אפשר להוביל את עגלת החוזה. כדי להגשים את תכלית החוזה במובן האובייקטיבי, כך המשיך השופט ברק וקבע, יש לתקן את החוזה על פי פרשנותו במובן הרחב ועל פי עקרון תום-הלב, שהוא בסיס לפרשנות “במובן הרחב”. תיקון זה הוסיף לחוזה סנקציה (שלא הייתה כלולה בו) בגין איחור בבנייה באזורי פיתוח, שמכוחה יופחת התשלום שהקבלן בגין כל חודש איחור. 5% יהיה זכאי לו מהמדינה ב עמדה זו של השופט ברק עוררה קושי רב. קשה להשלים עם קביעה, שהעדרו של סעיף הקובע סנקציה בגין איחור בבנייה, מונע את זרימתו השוטפת של החוזה ואת היכולת להניעו. בעניין זה עדיפה דעת המיעוט של השופט מצא, שלפיה אין להוסיף לחוזה סנקציה שאינה קבועה בו לטובת המדינה. כעקרון, לא ניתן לומר שחוזה אינו שלם או שהוא זקוק להשלמה אם אין בו סעיף פיצויים מוסכמים, שכן הדין משלים את העניין וקובע כללים לחישוב הפיצויים. ציינתי שהחוזה האמור הוא חוזה מסחרי שנחתם בין גופים עסקיים מנוסים. מדובר בחוזה שערכה המדינה, וניתן להניח לגביו שהוא עבר את עיניהם הבוחנות של עורכי-הדין של שני הצדדים. דעת הרוב לא תיקנה טעות בחוזה, שהרי היא קבעה שבחוזה לא נפלה טעות; היא תיקנה את החוזה כדי שיוכל לחול על נסיבה מסוימת, אשר הצדדים היו ערים לקיומה, אבל לפי נוסחו הוא לא חל עליה. אך מובן שאין זה מקרה המצדיק את תיקון החוזה, שהרי אין תפקידו של בית-המשפט

* נילי כהן מאת:

נחשב להלכה מרכזית בפרשנות חוזה במשפט אפרופים פסק דין (א) המקורי לחוק החוזים (חלק 25 הישראלי. במוקד הדיון מצוי סעיף , שכותרתו “פירוש של חוזה”. הסעיף (שתוקן 1973 כללי), תשל”ג פעמיים לאחר מכן) קבע כי - “חוזה יפורש לפי אומד דעת הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות.” (א) עולה שכעיקרון ללשון החוזה עדיפות על הנסיבות, 25 מסעיף ואלה ממלאות תפקיד משני בלבד. זוהי תורת שני השלבים שאומצה בפסיקה הישראלית כבסיס לפרשנות החוזה – תורה המעניקה שינה אפרופים עדיפות התחלתית למילות החוזה. אולם בעניין השופט ברק את המבנה המדרגי וקבע כי יש לתת משקל שווה למסמך ולנסיבות. תכלית החוזה, מטעים השופט ברק, ניתנת לאיתור רק על יסוד אינטגרציה בין הטקסט לנסיבות. הטקסט אינו ברור ללא הנסיבות, ומכאן שקיים היזון הדדי בין הטקסט לבין הנסיבות, ללא מוקדם ומאוחר. נידון חדשות לבקרים, נראה שלא יהיה מיותר אפרופים אף שעניין לחזור על עובדותיו בקצרה, כדי להבהיר את זווית הביקורת ואת דן בחוזה בנייה בין המדינה אפרופים המשך העלילה בעניינו. לקבלנים, והתמקד בשאלה אם המדינה רשאית לנכות, כפיצוי מוסכם על-פי החוזה, אחוז מסוים מהסכום שהיא חייבת לשלם לקבלן בשל איחור בבנייה. בחוזה נידונו שני סוגי הפרות – איחור בביצוע ואיחור בהצגת דרישה לרכישה מטעם הקבלן כלפי המדינה. החוזה גם ערך הבחנה בין שני סוגי בנייה לפי אזור הבנייה: אזורים מבוקשים ואזורי פיתוח. לגבי האזורים המבוקשים קבע החוזה סנקציות על שני סוגי ההפרות: הן על איחור בביצוע, הן על איחור בהצגת דרישה לרכישה כלפי המדינה. לגבי אזורי הפיתוח, לעומת זאת, קבע החוזה

*פרופ’ אמריטה אוניברסיטת תל-אביב, כלת פרס ישראל לחקר המשפט

2026 אפריל | 54 גליון | עורך הדין | 18