עורך הדין - גיליון 54 - אפריל 2026

אימצה והשאירה על כנה; ואילו אלה שביקרו אותה סברו כי גם אם , גם אם לא אפרופים לשון התיקון לקויה, תכליתו ברורה, ולכן הלכת בוטלה, בוודאי תוקנה בחלקה. המשיכה ללוות גם את התהליך החקיקתי אפרופים מה חבל שמועקת ששאף להסירה. היה ראוי שנורמת חקיקה, המבקשת לחולל שינוי שנועד להבליט את עליונותו של הטקסט החוזי המחייב, תאפשר לנמעניה להבין בקלות יחסית את המסר העולה ממנה. כוונת התיקון במקורה הייתה רצויה, ולא היה אלא להצטער על התמוססותה 2 מס’ החלקית במהלך שלבי החקיקה, ועל כך שהיא לא הובהרה כראוי. חזרו בתי המשפט אפרופים ציינתי שמבלי להיכנס לפולמוס ואימצו את עקרון שני השלבים. בתהליך זה היוותה ההלכה של ע”א (נבו ביבי כבישים עפר ופיתוח בע”מ נ’ רכבת ישראל בע”מ 7649/18 ) נקודת ציון מיוחדת, שבה חזר בית המשפט לעקרון 20.11.2019 הבסיסי של עליונות הלשון תוך הבחנה בין סוגי חוזים (השופט שטיין) וסוגי מתקשרים (השופט גרוסקופף). בפועל, אם כן, נסוג בית המשפט מהלכת אפרופים. אולם העובדה ) לא עלה יפה, וכי יש שופטים 2 שהתיקון החקיקתי הקודם (תיקון מס’ עומדת בעינה, היא שהניעה את אפרופים הממשיכים לסבור שהלכת חקיקתו של התיקון הנוסף הנוכחי הנוגע לפרשנות חוזה. , המוקדש לסעיף 2026 לחוק החוזים משנת התשפ”ו– 3 תיקון מס’ , מדגיש את המשקל של הסכמת הצדדים והלשון בפרשנות חוזה. 25 ) קובע כי “אופן הפרשנות של חוזה והראיות שיהיו 1 (א)( 25 סעיף קבילות לפירושו יהיו ככל אשר הסכימו הצדדים; לא הסכימו הצדדים על אופן פרשנות החוזה, יפורש החוזה בהתאם ליתר הוראות חוק זה;". התיקון מבחין בהמשך בין סוגי חוזים ומתקשרים, ומייחד הוראות לחוזה עסקי ולחוזה צרכני. כללית, נראה שהתיקון מחזיר את עטרת שני השלבים ליושנה, לפחות בחוזה עסקי, הוא החוזה שהצית . אפרופים את הבעיה בפרשת לחוק? 3 לו היה נדון היום על פי תיקון מס’ , אפרופים מה היה דינו של ) קובע כי “חוזה עסקי שלא נקבעו בו הוראות לעניין 3 (א)( 25 סעיף אופן הפרשנות יפורש בהתאם ללשונו בלבד, אלא אם כן מתקיים אחד מאלה: ( )א מלשון החוזה בלבד נובעת תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת;” נדון חוזה עסקי, שעל פי נוסחו של החוק אפרופים כאמור, בעניין המתקן יש לפרשו על פי לשונו בלבד. אבל אפשר לנחש שהשופט ברק היה דבק בדעתו, וסובר כי מלשון החוזה נובעת תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת. לכן הוא היה מוסיף לחוזה את הסנקציה לטובת המדינה, למרות שזו לא הייתה קבועה בו, ולמרות שמדובר בחוזה אחיד שהמדינה ניסחה. עמדה כזו מבטאת אי השלמה עם התיקון של המחוקק, על בסיס ההנחה שהחקיקה השיפוטית עדיפה. היו מתחזקים בדעתם שהתערבות בחוזה אפרופים ואילו מבקרי עסקי כזה, שהוא גם חוזה אחיד, לטובת המנסח אינה מתקבלת על הדעת. אין, אפוא, כל הצדקה להוסיף לחוזה סנקציה שאינה כלולה בו לטובת המדינה, כשזו לא השכילה לנסח כראוי את החוזה שעליו חתמה. זו, בעיני, העמדה הפרשנית היחידה המתקבלת על הדעת, והעולה בקנה אחד עם לשון החוק המתקן.

לכתוב בעבור הצדדים חוזה סביר יותר מזה שהם כתבו לעצמם. זאת לא התייחס כלל לעובדה שדובר אפרופים ועוד: השופט ברק בעניין שם בחוזה מסחרי אחיד, שהמדינה היא צד לו, ושהחוזה נוסח מן הסתם ברשלנות על-ידי המדינה. במקרה כזה מן הדין שרשלנותו של הציג מצב של אפרופים הצד המנסח תיזקף לחובתו. בהנחה שמקרה ספק פרשני, ספק זה היה צריך לפעול לטובת הקבלן. בפועל הטיל בית-המשפט על החוזה סעיף קנס באמצעות פרשנות, שתוצאתו החלוקתית יצרה העברת עושר כפויה מהקבלן למדינה. על פני הדברים, זו תוצאה קשה, ולא ניתן להצדיקה. ביטאה חלק מהאקטיביזם אפרופים מסקנתו של בית-המשפט בעניין השיפוטי שחל לא רק על טקסט חוזי אלא גם על חקיקה. ללשון הטקסט מיוחסת חשיבות משנית. קובעת התכלית, לרבות התכלית האובייקטיבית, הנקבעת על ידי השופט. ההלכה פתחה פתח להתערבות בחוזה כמעט בכל מקרה שבו מתקשרים אינם שבעי-רצון מהתוצאה המוכתבת על-פי לשון החוזה. מכאן הדרך קצרה לשחיקה במעמד החוזה, ליצירת תמריץ להתדיינויות משפטיות רוויות סרבול ראייתי, לאובדן הוודאות המשפטית, לפגיעה באמון ברשות השופטת, כמו-גם לאובדן הביטחון בעסקות. השופט דנציגר הביע בשורה של פסקי-דין את הסתייגותו הנמרצת מההלכה, ואת תמיכתו בעמדת שני השלבים המסורתית של סעיף (א), בהבהירו כי מקום שלשון החוזה ברורה, יש לתת לחוזה את 25 המשמעות הפשוטה העולה מלשונו. בכמה פסקי-דין הביעו שופטים והסתייגו מהסתייגותו של השופט אפרופים אחדים תמיכה בהלכת דנציגר, אך עם זאת הדגישו את דבקותם בהלכת שני השלבים. לא אכנס לפרשנותה של הפסיקה – לא המסתייגת ולא התומכת; לא אכנס לשאלות הצדק והיעילות, האמת והיציב, הכרוכות בניסיון לבטל הלכה; לא אכנס גם לבעיות של קוהרנטיות, יוקרה ופוליטיקה שביטאה גלישה של האקטיביזם השיפוטי , אפרופים שיפוטית. הלכת מהמשפט הציבורי לתחום האפור יותר של דיני החוזים, עוררה סערה תוקן 2011 בקרב הקהילה המשפטית, והמחוקק ביקש לבטלה. בשנת ), וזו לשונו: 2 (א) לחוק החוזים (תיקון מס’ 25 סעיף “חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.” ) לחוק, הקובע את כלל הפרשנות 1 (ב 25 כמו-כן הוסף סעיף נגד המנסח: “חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו.” השינוי האחרון אופיו הצהרתי בלבד, שכן העיקרון של “פרשנות נגד המנסח במקרי ספק” המשיך להיות מיושם על-ידי בתי-המשפט למרות העדרו עד כה מחוק החוזים. יש להצר על כך שהעיקרון לא , ואפשר שהכללתו בחוק המתקן באה לשמש אפרופים יושם בהלכת לא רק הנחיה ברורה לעתיד, אלא גם מעין תזכורת לעבר הבעייתי. אפרופים האם הצליח המחוקק להגשים את מטרתו לבטל את הלכת באמצעות הטקסט החדש? התשובה לא הייתה ברורה מאליה מנוסח התיקון, ופרשנים שונים נתנו לה תשובות שונות, בין היתר : אלה שצידדו בהלכה סברו כי החוק אפרופים לאור יחסם להלכת

19 | עורך הדין | 2026 אפריל | 54 גליון