עורך הדין - גיליון 54 - אפריל 2026

המשפטיים שלה – תשמור עלינו מיוזמתה וכחלק מחובתה, ולא תגרום לנו, האזרחים, לקחת עורכי דין ולרוץ כל פעם לבתי המשפט. שנית, ככל שמערכת המשפט, העמוסה ממילא, תהיה עמוסה יותר כך היא תהיה פחות יעילה וייקח יותר זמן עד שהיא תכריע בענייננו. שלישית, בתי המשפט לא יוכלו לבדוק את הדברים כמו שצריך אם מי שייצג את הממשלה לא יפרוס בפניהם את מורכבות התמונה, כפי שעושים היום הפרקליטים. רביעית, בל נוטעה! במקביל הממשלה מקדמת מהלכים שיחלישו גם את בתי המשפט ויפגעו בעצמאותם (שליטה פוליטית בוועדה לבחירת שופטים זו רק דוגמה אחת). כאשר נראה שהכל חלק ממהפכה משפטית אחת שלמה. ועכשיו נחזור למילים הגדולות כשאנחנו אומרים "שומרי סף" אנחנו מתכוונים למי שישמור על האזרח מפני כוחו של השלטון. הצעת החוק פוגעת ביכולתו של היועץ המשפטי לשמור עלינו האזרחים. כשאנחנו מדברים על "חובת נאמנות" אנחנו מדברים על חובת נאמנות לציבור ולא רק לשלטון. מינוי ופיטורין של יועצים משפטיים ופרקליטים על ידי דרג פוליטי משמעו כי נאמנותם תהיה נתונה לשלטון בלבד. כשאנחנו מדברים על "שוויון", "צדק" וצדק חלוקתי" אנחנו מדברים על שוויון לכל - גם לקבוצות המיעוט לא רק "לרוב" השולט. כשאנחנו מדברים על "שלטון החוק" אנחנו מדברים על כך שכלפי כולנו יופעלו אמות מידה אחידות וזהות כאזרחים. כשאנחנו מדברים על "דמוקרטיה" אנחנו מדברים על ריסון הכוח, על איזונים ובלמים מפני שרירות לבו של השלטון וגם מפני טעויות תמות לב. על ממשלה בשלטון דמוקרטי, להיות מעוניינת שגורמי המקצוע ישמרו עליה מפני עצמה ומפני טעויותיה. בכל אלה אסור לנו האזרחים לאפשר לפגוע. כאזרחים אנו זכאים לגורם מקצועי ובלתי תלוי שיבטיח שהזכויות שלנו נשמרות, שההחלטות לא פוגעות בנו באופן בלתי ראוי, וגם אם הן פוגעות – שנשקלו כל השיקולים, שנבחנו כל העובדות ושהפגיעה לא עולה על הנדרש. ומה עם הממשלה והמשילות? זה רק תירוץ. משילות היא הזכות למשול על פי חוק. לא בניגוד אליו. גם הממשלה כפופה לחוק. כאמור, חובת הנאמנות של הממשלה היא כלפינו – רוב ומיעוט. לכן, הצעת חוק שנועדה להסיר מעליה את הכבלים השומרים עלינו מפניה - לאו דווקא משרירותיות ופגיעה מכוונת, גם מטעויות שנעשות אולי בכוונה טובה, אך תוצאתן כלפי הפרט עלולות להיות הרסניות – לא יכולה לעבור. זה לא פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. זה חיסול שלו, וזה נוגע לכולנו.

פוליטיים והם אינם באים לקדם מדיניות כזו או אחרת בעצמם. הם בוחנים את ההחלטות באובייקטיביות ושומרים עלינו מפני החלטות בלתי ראויות – כאלה המתקבלות בשגגה וכאלה שמתקבלות חלילה מטעמים פסולים. הם לא עושים זאת בעקבות "בקשה" כלשהי אלא באופן שוטף כי זה תפקידם. וישאל השואל - ואם גם הם טעו? נשיב, כי זה קורה לכולם. ולכן ישנו קו ההגנה השני. מייצגי המדינה בבתי המשפט - הפרקליטים. הם פוגשים את האזרח שעותר נגד הממשלה או תובע אותה בבתי המשפט, אם הוא חושב שנעשה לו עוול. הם מייצגים את הממשלה והחלטותיה בבתי המשפט (ויש בערך הליכים כאלה בשנה!). ברוב המקרים הם אכן מגנים על 24,000 החלטות הממשלה ומדיניותה, אבל אם הם מגלים שנעשתה טעות בקבלת ההחלטה או בהתנהלות המדינה, תפקידם לפנות לשולחיהם - למשרדי הממשלה ולהציג בפניהם את הטעות, לדון בה עם גורמי המטה במשרדים וביחד איתם וברוב רובם של המקרים בהסכמתם – להסכים לקבל את התביעה או העתירה. זאת, בין אם מדובר בתשלום כספי לאזרח ובין אם בהענקת הזכות שנשללה ממנו. אם יתקבל החוק לפיצול תפקיד היועץ - לכל אלה לא יהיה זכר. כי זה לא באמת חוק "לפיצול" ה"מחלק" את תפקידי היועץ בין כמה גורמים. זה חוק המשנה ומעקר את התפקיד מתוכנו. • היועצים לא יבחנו כל החלטה המתקבלת במשרד הממשלתי, אלא רק אם "יבקשו" מהם. • חוות דעתם לא תחייב את הממשלה. כלומר – גם אם הם ירימו "דגל אדום" ביחס להחלטה הפוגענית, הממשלה תהיה רשאית להתעלם מעמדתם ואפילו לפטרם. • חוות דעתם תהיה חסויה מפנינו, ואנחנו אפילו לא נדע שהם חלקו על עמדת הממשלה וזיהו פגיעה. • הפרקליטים לא יוכלו לשמור על האזרח בבית המשפט, כי גם אותם ניתן יהיה להחליף בעורך דין פרטי מטעם הממשלה, בכל הליך שבו יבקשו לטעון שעמדת המדינה לא חוקית או פוגענית. • הם ימונו על ידי דרג פוליטי ויודחו על ידי דרג פוליטי ואיום הפיטורין יהפוך אותם לחלשים, מורתעים וכאלה שמפחדים לומר את עמדתם המשפטית המקצועית. לא תהיה כל אחידות ביישום החוק, כי המדיניות המשפטית הנקבעת באופן אחיד ורוחבי לכלל משרדי הממשלה, תתפזר בין יועצים פרטיים ומייצגים "מטעם". אומרים חברי הממשלה – בשביל זה לא צריך את הפרקליטים והיועצים המשפטיים. בשביל זה יש בתי משפט. הם יבדקו את הממשלה והחלטותיה כשהאזרחים יעתרו. לכך נשיב: זה נכון, אבל. ראשית, אנחנו מעוניינים שהממשלה – באמצעות המנגנונים

27 | עורך הדין | 2026 אפריל | 54 גליון