עורך הדין - גיליון 54 - אפריל 2026

כשהמלחמה מחייבת התאמות לחיים עצמם - והמשפט מתמהמה מלחמת ״חרבות ברזל״ חושפת פערים כואבים בין המציאות החדשה לדין הקיים - והתיקון המשפטי מתחייב פרויקט מרכזי אדם מול מערכת

הכרה שלא באה - כשהמדינה מסרבת לראות בנופלים חללי צה"ל אחד הפצעים הפתוחים והמכאיבים ביותר הוא סירובו של משרד הביטחון להכיר במקרים מסוימים במי שנפלו בנסיבות צבאיות מובהקות כ"חללי צה"ל". המשפחות השכולות מוכרות לעתים במקרים אלה בעקבות עמדת המדינה כמשפחות "נספי פעולות איבה" ׳בלבד׳ - אך לא כמשפחות חללי צה"ל. מה ההבדל? ההבדל אינו כלכלי, שכן הזכויות ומעטפת התמיכה החומרית דומות. ההבדל הוא בראש ובראשונה ערכי וסמלי - ולמשפחות השכולות ההימנעות מההכרה היא כמאכלת בליבן. הקביעה שבן משפחה שנפל הוא בגדר חלל "פעולות איבה" ולא ״חלל צה״ל״, כשהוא נפל בהיותו כחייל לכל דבר מבחינה מהותית, כשפעל כחייל - לקראת או תוך כדי משימה צבאית - מחייבת תיקון. יש מקרים שבהם משרד הביטחון והצבא מתעקשים שלא להכיר במעמד של "חלל צה"ל" מתוך ראייה טכנית, בטענה שלא היה "חיול" פורמלי של המנוח לפני נפילתו. מדובר במקרים מקוממים, כאשר היו בעבר וגם במלחמה הנוכחית מקרים שבהם כן הייתה הכרה כזו, לעיתים גם "מתחת לרדאר", באופן שפוגע גם בערך השוויון וכמובן גם בתחושת השוויון של המשפחות. בכמה וכמה מקרים, גם כאלה שאני מלווה, נאלצו המשפחות השכולות העטופות בצערן, להיגרר לבג״ץ כדי לתבוע הכרה. באחד המקרים שאני מלווה ושבו עדיין אין הכרעה שיפוטית, צעיר נכנס יחד עם כוחות צה"ל לעומק "ציר פילדלפי", כשהוא לובש מדי צה"ל, עוטה אפוד קרמי וחובש קסדה, ופועל בצמוד ללוחמים במשימות

1 רן כהן רוכברגר

יותר משנתיים חלפו מאז השבת השחורה של השבעה באוקטובר, והמלחמה שנכפתה עלינו עדיין מטלטלת את כל רבדי החיים בישראל. עולם המשפט, שמתפקידו גם לעצב את חיי החברה, אינו יוצא מן הכלל. המדינה אמנם הגיבה והכניסה שינויים רבים בדין: הוכרז מצב חירום, הורחבו הגדרות, ניתנו אורכות ופטורים והועברו גם תיקוני חקיקה מהותיים בהקשרי המלחמה. כך, בין היתר, ״פדויי שבי״ אזרחים - תופעה שלא שיערנו - זכו לראשונה להכרה בחוק, ארוסות וארוסים של נופלים קיבלו לראשונה מעמד מוכר, ועוד. אלא שבשורה של תחומים קריטיים בתפר שבין הצבא לחברה ובין המשרתים למדינה הדין נותר קפוא על שמריו - כאילו לא השתנה באוקטובר. והפער הזה, בין המציאות הכואבת בשטח 6- דבר מאז ה לבין המצב המשפטי, גובה מחיר אנושי כבד: משפחות שכולות שנאלצות להיאבק על הכרה סמלית בבניהן שנפלו; לוחמים נורמטיביים שמוצאים עצמם מול כתבי אישום חמורים וסיכון למאסר בגין טעויות בשיקול הדעת - וזאת למול מדיניות נוקשה והמשפט שמשתרך מאחור. מעמדתי כעורך דין העוסק בדיני צבא וביטחון אבקש להציג שני מוקדי חיכוך מרכזיים בין האדם לבין המערכת בתפר הרגיש שבין האחד צבא לחברה, עם הצדקה בוערת בעיניי לתיקון המצב המשפטי: עוסק בהכרה במעמד "חלל צה"ל" ובמעטפת הניתנת למשפחות נוגע למדיניות האכיפה הפלילית הנוקשה מדי לא והשני שכולות; פעם כלפי חיילים ומשרתי מילואים.

אלוף משנה במיל', לשעבר הסנגור הצבאי הראשי בצה"ל. מנהל משרד עורכי דין כהן רוכברגר 1 ושות', העוסק בדיני צבא וביטחון וצווארון לבן.

2026 אפריל | 54 גליון | עורך הדין | 36