עורך הדין - גיליון 54 - אפריל 2026

ההנדסיות לשם השמדת מנהרות. הוא נכנס במסגרת שיירה צבאית ופעל תחת פיקוד צבאי, נפגע מפצמ"ר מחבלים ולמרבה הדאבה נפטר מפצעיו. הגם שיצא מביתו לטובת המשימה הביטחונית - ולשם כך גם דחה את חתונתו שהייתה אמורה להתקיים - המדינה עומדת בסירובה להכיר בו כחלל צה"ל בטענה שלא היה תהליך "חיול". במקרה טראגי אחר שבו אני מלווה את המשפחה, צעיר נורה למוות , בדרכו לאסוף 8.10- מחמת טעות נוראה בזיהוי מאש כוחותינו ב מדים מבית הוריו כדי להתייצב ביחידתו הלוחמת. הוא מיהר להעמיד עצמו לסייע במאמץ המלחמתי, הותיר בבית את אשתו ההרה, ונפל כתוצאה מאותה טעות נוראה של כוחות הביטחון. גם הוא לא הוכר כחלל צה״ל, לנוכח ההטענה העיקשת של המדינה שלא הוצא לו צו מילואים. עתירת המשפחה השכולה להכרה בו כחלל עודה תלויה בבג״ץ.

הבעיה החריפה נובעת מכך שבמלחמה הממושכת, רבים מהמשרתים לקו בפוסט-טראומה ״תוך כדי ועקב״ השירות, אך הסבל הנורא מתפתח ונמשך לאחר מכן ואינו ״מתחשב״ בתאריך תום השירות שבתעודת השחרור או בזימון הפורמלי של קצינת הקישור. אף על פי כן, וגם כשיש תימוכין חד-משמעיים לכך שההתאבדות נבעה מהמצוקה החריפה בשל פוסט-הטראומה, במקרים רבים מיאנה מערכת הביטחון להכיר כחללים באותם אלה שנטלו נפשם בעת שלא היו בשירות פעיל. באחד המקרים שבו ליוויתי משפחה אבלה, לוחם חזר משירות מילואים תובעני שבו הוטלה עליו משימת השגחה ממושכת על מחבלי חמאס שנטלו חלק בטבח. בעקבות השירות הוא סבל מהתקפי חרדה, מנדודי שינה ומדיכאון. הוא פנה לסיוע נפשי והספיק להשתתף בשני טיפולים בלבד. את הטיפול השלישי שהיה קבוע לו ביטל כיוון שזומן לשירות מילואים נוסף. יממה לאחר ששב הביתה כוחו לא עמד לו והוא שלח יד בנפשו. רק לאחר מאבק משפטי ו״קדם בג״ץ״ שהוגש, הוכרה משפחתו כמשפחה שכולה של חייל שנספה במערכה. ההכרעות הבלתי אחידות במקרים נוראיים אלה הובילו לכינוסה של ועדה צבאית, ועדת אלמוז, שהמליצה לבסוף לספק מעטפת מסוימת בלבד למשפחה במקרים טראגיים אלה, אך לא להעניק הכרה מלאה כחללי צה"ל. משפחות שחוו את האובדן הנורא עתרו לאחרונה לבג״ץ נגד מדיניות חדשה זו, ובית המשפט העליון יצטרך להידרש לסוגיה הקשה הזו.

התאבדויות בעקבות פוסט טראומה - פצע שותת דם

סוגיה נוספת כאובה במיוחד נוגעת לאי הכרה כ"חלל צה״ל" במי שלדאבון הלב נטלו את נפשם בעקבות המלחמה וסבלם מפוסט טראומה. במקרים רבים מדי, כאשר הנופלים לא היו בסטטוס "חייל" בעת מותם - כלומר לא היו בשירות פעיל באותו רגע - הם לא הוכרו כחללי צה"ל, גם אם ביצעו את המעשה הנואש מחמת ייסורי הנפש שבהם לקו במלחמה.

37 | עורך הדין | 2026 אפריל | 54 גליון