עורך הדין - גיליון 54 - אפריל 2026

ארוסות וידועות בציבור - דווקנות מול טרגדיה

שתעתור למאסר כבד. לאחר שהוצגו טענות הגנה משמעותיות, הסכימה התביעה להקל מעמדתה ולתקן את סעיף האישום אך עדיין עמדה על דרישתה לחודשי מאסר. עמדה נוקשה זו החטיאה בעיניי לחלוטין את המצופה מתביעה צבאית, שאמורה לשקלל את כלל הנסיבות הנוגעות להיבטי השירות. למרבה השמחה, באותו מקרה בית הדין הצבאי דחה את עמדת התביעה והטיל עונש סמלי בלבד בראי מכלול הנסיבות. יש מקום בעיני לתיקון בעמדתה העקרונית של התביעה ביחס לעמדה העונשית שהיא מבטאת כאשר יש תימוכין ברורים שהחייל סובל מפוסט-טראומה בעקבות שירותו במלחמה. נראה שיש התחשבות מסוימת בלבד ביחס ללוחמים, ומתחייבת התחשבות משמעותית הרבה יותר בנסיבות הקיצון ובהיבטי השיקום. סיכום - הצורך בתיקון המשפט נועד להתוות התנהגות - לתגמל התנהגות חיובית ובוודאי נאצלת, ולמנוע התנהגות פסולה. בהקשרים של צבא וביטחון בימי מלחמה, הדבר מתחייב יותר מתמיד. המשפט אמור לשקף מציאות, להגיב אליה, ולהתעדכן כשהנסיבות משתנות מקצה לקצה. מה באוקטובר ומאז שינה את הנסיבות באופן דרמטי 7- שהתחולל ב באופן שמחייב ״חישוב מסלול מחדש״ ביחס לפרקטיקות משפטיות שהיו (אולי) נכונות בעבר - לא רק למען הפרט אלא גם למען החברה הישראלית כולה. עלינו להוקיר את מי שנתנו את כל שיכלו לתת, את מי שהם "מגש הכסף" לתקומה של מדינת ישראל. מכאן החובה לתת הכרה מלאה למי שנפלו מבחינה מהותית בנסיבות צבאיות, גם אם לשיטת המדינה קיים איזה פער טכני כזה או אחר בתהליך הפורמלי. בצד של האכיפה הפלילית, מתחייב להתחשב בנסיבות המורכבות של הלחימה הממושכת ולהימנע מהפעלת כלים דרקוניים על לוחמים נורמטיביים שטעו בשיקול הדעת - אם טעותם אינה מהחמורות או גרמה לנזק חריף. כשמשפחה שכולה נאלצת להתדפק על דלתות סגורות חודשים ארוכים רק כדי לקבל הכרה סמלית בבנה שנפל במשימה צבאית לכל דבר ועניין - משהו השתבש. כשמשרת מילואים ששב שבור נפשית מהקרבות עומד בפני אישום פלילי חמור ומאסר במקום לקבל סיוע בשיקומו - משהו התהפך על פניו. והדברים נאמרים עוד מבלי שנתייחס לעובדה שמי שנושאים בנטל השירות הכבד עושים זאת בשעה שיש מגזרים שלמים שנמנעים במפגיע מלעשות כן, כך שמלבד ההימנעות משירות הם גם ״פוטרים״ עצמם מעצם ההתמודדות עם המצבים הקשים שבשירות וממערכת האכיפה הצבאית. אין כאן כמובן קריאה לחסינות גורפת או אוטומטית או לוויתור על עקרון האחריות בשל המלחמה. יש כאן קריאה לשיקול דעת ולראייה רחבה ומאוזנת של התמונה כולה. מי שנתן הכול - ראוי שהמדינה שלמענה נתן - תתן לו מצידה את היחס הראוי, לפעמים גם החומל, בלי להעמיד אותו במבחני סף פורמליסטים או לגלגלו בזפת ונוצות ולהוסיף כאב על כאב.

מדיניות מוקשית אחרת של משרד הביטחון נוספת נוגעת לבנות זוג ולבני זוג של חללים. חוק משפחות חיילים שנספו במערכה תוקן בתחילת המלחמה והרחיב את ההגדרה של "בן משפחה" גם לארוסות, והקנה גם להן מעמד וזכויות מסוימות. אלא שהניסיון מלמד שמשרד הביטחון מפעיל מבחנים דווקניים ונוקשים, גם לגבי ארוסות וגם לגבי ידועות בציבור, ודוחה פעמים רבות בקשות להכרה תוך הסתכלות צרה ונוקדנית על יחסי הזוגיות. בחינה של משרעת של בקשות שנדחו על ידי משרד הביטחון מגלה שלא פעם מופעלים מבחנים נוקשים מהמקובל ביחס לתבחיני ״ידוע בציבור״ בהקשרים אחרים ושגם ביחס לארוסות - לאחר תיקון חקיקה שנועד להקנות לראשונה מעמד גם למי שביקשו לקשור את חייהם באופן פורמלי ולא הספיקו להתחתן - ההסתכלות היא, למרבה הצער, פורמליסטית במידה מובהקת, שמסבה כאב לב נוסף לבן או בת הזוג. ועוד, לא אחת מקרים של דחיית הבקשה לוו בתשובה לקונית שלא לוותה בהנמקה כלל, אשר חייבה הגשת ערעור לוועדת הערעורים. מדיניות תביעה מחמירה - כשהלוחמים הופכים לנאשמים יש מקום לבחון מחדש גם את מדיניות ההעמדה לדין הפלילי של הפרקליטות הצבאית כלפי מי שעשו טעות במהלך המלחמה ואת דרישת התביעה למיצוי הדין במאסר, לא פעם מחמיר, ביחס ללוחמים ששירתו במלחמה תוך חירוף נפשם - בעקבות טעויות שביצעו במהלך השירות. מצופה שהתביעה תיתן משקל משמעותי הרבה יותר לנסיבה של עצם השירות המורכב והמטלטל במלחמה, על כל ההשלכות ששירות כזה חורץ בנפשם של המשרתים - בוודאי במקרים שבהם המעשה אינו ברף החומרה הגבוה או לא גרם פגיעה של ממש. בצבא יש אפשרויות אכיפה מגוונות ונוספות, בהן גם מתאימות יותר להפעלה של סנקציה מהירה ומשמעותית על חייל שביצע מעשה אסור: דין משמעתי, צעדים פיקודיים והליכים סגליים, לצד האפשרות הפלילית המתונה של הסדר מותנה או הסדר הקפאה. אלה עשויים להיות במקרי ביניים מתאימים באופן מובהק על פני הליכים פליליים. חרף זאת, התביעה הצבאית מפעילה לא פעם מדיניות מחמירה מדי גם ביחס ללוחמים - בסדיר ובמילואים - ומתעקשת לייחס להם עבירות פליליות תוך עמידה על עונשים כבדים. מדיניות לא מוצדקת זו, בעיניי, ניכרה למשל ביחס ללוחמים שלקחו "מזכרת" משדה הקרב בעזה, גם כאשר ברור היה שהמניע לנטילת הפריטים היה לא פלילי במהותו. באחד התיקים שבהם ייצגתי קצין במילואים שביצע שירות בעזה, הוא נעצר בחשד שלקח קלצ׳ניקוב שנתפס 7.10 ממושך מאז ממחבלים בעזה וייעד אותו למזכרת יחידתית בבסיס לאחר שיעוקר וימוסגר. התביעה התעקשה לייחס לקצין עבירת פשע חמור והודיעה

2026 אפריל | 54 גליון | עורך הדין | 38