עורך הדין - גיליון 54 - אפריל 2026

הלב מיחידים בהליך, כתנאי לעצם קיומו של ההליך. דרישה זו הייתה הבסיס לניהול הליכי פשיטת רגל ערב החוק, אך בחוק חדלות פירעון, הפכה מתנאי לבוא בשערי ההליך, לאמתלה להארכת התקופה בהליך ורק במקרים קיצוניים, עלולה בפועל להביא לביטולו של ההליך. כבוד השופט מינץ גם פירש ועיגן את סמכות הממונה לפי הוראות לחוק, בתקופת הביניים, שלא להסתמך אך ורק על המסמכים 156 ס’ המצויים בפניו – מקור ההכנסה הנוכחי, אלא על התמונה כולה, גם בקביעת צו התשלומים: “מצד אחד אל לו לממונה להתעלם מהנתונים המגיעים תחילה מדרך הטבע מפיו של החייב, אך מצד שני אל לו לממונה לקבל את הנתונים המסורים על ידי החייב כתורה מסיני ללא עוררין וללא בדיקה ולו מקדמית. על הממונה לבדוק את נכונותם וכחלק בלתי נפרד מהתחקות אחר תום לבו של החייב, גם את סבירותם. מקום שבו הנתונים עצמם או הבדיקה שנערכה לגביהם מצביעים על אי-עמידה ולו מינימלית בחובת תום הלב הבסיסית המוטלת על החייב כבר מהרגע הראשון שנכנס אל ההליך, על הממונה ליתן להם משקל בקביעת צו התשלומים”. הליך חדלות הפירעון כהליך שיקומי אינו עניין של מה בכך, מדובר בצעד משמעותי וחשוב וברפורמה שמתהווה ומתעצבת מדי יום, רפורמה שמשפיעה על כל אחד מאיתנו. אחד האיזונים החשובים של הרפורמה הזאת, הוא עיקרון תום הלב וביהמ”ש העליון, בפסק דין , נתן משקל משמעותי לתום הלב כבר בתקופת הביניים, דבר זחאלקה אשר יש בו כדי לסייע רבות לכלל הגורמים בהליך כבר בראשיתו, להתוות דרך נכונה ותנאים הוגנים כלפי הצדדים כולם, לקיום וניהול ההליך, להגשמת כל מטרות החוק. מתנהל פרק זמן קצוב של בתקופת 12 - חודשים 48 חודשים לאחר 36- הביניים ו מתן הצו לשיקום כלכלי. במרבית הליכי חדלות הפירעון, גובה הדיבידנד לנושים יקבע מיכולת ההחזר החודשית של החייב הליך חדלות הפירעון, על פי החוק, ככל שמתנהל כשורה,

ש”ח בחודש, כאשר אין כל מגבלה רפואית המונעת מממנה 1,800 לעבוד במשרה מלאה. 400 ניתן לה צו פתיחת הליכים ראשוני ובו נקבע צו תשלומים בסך ש”ח, ומתוך ציפייה ממנה למצות את פוטנציאל ההשתכרות, נקבע ש”ח מתוך הכרה כי 1,100 כי אחרי שלושה חודשים יועלה לסך של ככל שתפעל למיצוי פוטנציאל ההשתכרות, תעבוד במשרה מלאה ולו בשכר המינימום, הרי שתוכל לעמוד בהחזר גבוה יותר. כאן, חשוב להבין את הרקע לדברים: חייבים רבים – אלפים - נכנסים בשערי הליכי חדלות הפירעון כשהם חבים מאות אלפי שקלים, לעתים אף הרבה יותר, ולא נותר בידיהם אף נכס שיכול לפרוע את החובות לנושים. הליך חדלות הפירעון, על פי החוק, ככל שמתנהל כשורה, מתנהל חודשים 36 בתקופת הביניים ו- 12 חודשים – 48 פרק זמן קצוב של לאחר מתן הצו לשיקום כלכלי. במרבית הליכי חדלות הפירעון, גובה הדיבידנד לנושים יקבע מיכולת ההחזר החודשית של החייב (יכולת ההשתכרות של החייב, לתקופה קצובה וקצרה היא הנכס היחיד בהליך, טרם יזכה החייב להפטר מחובותיו כולם). בבתי משפט השלום, בלשכות ההוצאה לפועל, שם מתנהלים אלפי התיקים, מושכל יסוד הוא כי חייב בריא נדרש למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלו מתחילת ההליך, מתוך הבנה שבתקופת השיקום הקצרה, טרם יזכה למחוק את חובותיו, על יחיד למצות את יכולותיו ולעשות כל מאמץ גם להשיא את הדיבידנד עבור הנושים (גם זו, מטרה מוגדרת בחוק). וקובע ביהמ”ש העליון בפסק הדין: “סבורני כי הקביעה האפריורית בנוהל, לפיה קיימת משמעות לשכר מינימום בעת קביעת גובה צו התשלומים בתקופת הביניים, מעוררת קושי שאינו מאפשר להותיר את הדברים על מכונם […] אכן, שכר המינימום נועד להבטיח רמת חיים מינימלית לכל אדם. ברם, אין בו כל ‘חזקה שבעובדה’ שלפיה אדם משתכר שכר בגובה שכר המינימום בכל מקרה או שיש ביכולתו להגיע לשכר האמור. כך בכלל וכך בפרט ביחס לחוק חדלות פירעון […] אם נקבל את החזקה לפיה כל אדם משתכר שכר מינימום, לא רק שיהיו לכך השלכות על סיווגו של חייב כחדל פירעון; אלא יהיו לכך השלכות גם על תום ליבו, ובהתאם על זכאותו כלל להיכנס לפתחו של ההליך. מסקנה מעין זו מוקשית בעיני. בנוסף, וחשוב מכך – החוק על פי טבעו ומהותו הוא חוק המבוסס על מאפייניו האישיים והסובייקטיביים של החייב, בעוד ששכר המינימום מבטא אמת מידה אובייקטיבית המשקפת מצב דברים רצוי. מדובר אפוא בערבוב מין בשאינו מינו, והדבר חוטא לא רק לתכליות ההליך אלא לעצם קיומו”. בית המשפט העליון למעשה מגדיל את מנעד האפשרויות העומדות לגורמים המפקחים על יחיד בהליכי חדלות הפירעון, כבר בתקופת יחיד אשר לא פועל בתום לב למיצוי כן של הביניים, וקובע כי פוטנציאל ההשתכרות וחשיפת מלוא הנתונים אודותיו, כלל לא ראוי לזכות להגנתו של ההליך ולהיכנס בשעריו. בפסיקתו, כבוד השופט מינץ משיב ברוח סערה את דרישת תום

53 | עורך הדין | 2026 אפריל | 54 גליון