עורך הדין - גיליון 54 - אפריל 2026

בית המשפט העליון קיבל את עמדת הפרקליטות, ולפיה יש להתייחס על פי החריג לנסיבות מקלות

לא יוגבל מראש באופן ניכר, דבר שעלול לפגום במטרות האשפוז הכפוי. בנוסף, קיבל השופט אלרון את טענות הפרקליטות בערעור, וקבע כי בשאלת היחס בין הכלל לחריג, יש לתת פרשנות מצמצמת לחריג ) לחוק טיפול בחולי נפש. עוד קבע כי לצורך 2 () 1 (ד 15 הקבוע בס' הפעלת החריג לטובת צמצום תקופת האשפוז המרבית, על נאשם חולה נפש מוטל נטל משמעותי ביותר, והוא לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים תנאים המצדיקים חריגה מהכלל בעניינו. השופט אלרון מביא את פרשנותו לכוונת המחוקק לאור דברי . לפי פרשנות זו, כוונת המחוקק הינה 9 ההסבר לתיקון מס' למנוע באמצעות החריג מצבים 'אבסורדיים' שבהם נאשם חולה נפש עלול לשהות באשפוז כפוי פרק זמן לא מידתי ביחס למעשה העבירה שיוחס לו. ואולם לא כך הדבר בעבירה חמורה, אז אין לסטות מהכלל. בית המשפט העליון קיבל את עמדת הפרקליטות, ולפיה יש שהן חלק ממעשה להתייחס על פי החריג לנסיבות מקלות , ולא כלפי אירועים או נסיבות שהתרחשו עובר העבירה עצמו למעשה העבירה. לכן, העובדה כי הנאשם ביקש להישאר באשפוז לפני ביצוע העבירה, אינה רלוונטית להפעלת החריג. השופט אלרון מסכים ומכאן, לתהיות שעלו מקריאת פסק הדין: כי צו האשפוז אינו עונשי, אלא טיפולי. כן הוא מסכים כי בית המשפט בבואו לתת צו אשפוז, למעשה "יורה באפילה". "אף אילו בית המשפט יבקש לקצוב את משך האשפוז לדבריו: בהתאם לצורך הטיפולי של החולה ומסוכנותו – אין לפניו בשלב מתן הצו בסיס עובדתי רפואי מספק לצורך כך. זאת, בין היתר, מאחר שההליך הטיפולי מטיבו הוא הליך דינמי ומתפתח, ולא ניתן לדעת כיצד יגיב החולה לטיפול ואימתי יוצא לפיכך כי יש לתהות על ההסדר יתייצב מצבו הנפשי...". המשפטי המתואר ועל תקופת האשפוז המרבית שנקבעה. האם מדובר בהסדר משפטי ראוי? שהרי, אם אין לבית המשפט את הכלים הטיפוליים הדרושים לקציבת תקופת האשפוז, מדוע לא להותיר את הקביעה בסמכות הוועדה הפסיכיאטרית בלבד. פסק דינו של השופט אלרון מסיג למעשה את מטרות החוק לאחור. הקביעה כי בעבירה חמורה ראוי שתקופת האשפוז המרבית תהא חופפת לתקופת המאסר המרבית הקבועה בחוק, מצמצמת באופן דרמטי את החריג בכל עבירה חמורה. זאת ועוד, השופט אלרון מודע לכך כי במקרה שבו הצורך הטיפולי הושלם, עלולה הוועדה הפסיכיאטרית לנטות שלא לשחרר את החולה בהסתמך על כך שמשך האשפוז שנקבע על ידי בית המשפט, לאחר שהפעיל שיקול דעת מהותי, הוא פרק זמן של "אשפוז ראוי" בעניינו של החולה. נוכח האמור, עלולה הוועדה לקצוב את תקופת האשפוז בניגוד לזכות חולה הנפש לחירות וברוח צו בית המשפט לאשפוז מקסימלי, ובכך עלולה חירותו של חולה הנפש להיפגע, וזאת בניגוד למטרות החוק. דווקא משום כך, החריג לצמצום תקופת האשפוז המרבית הוא חשוב, ואנו סבורים כי על בית המשפט להפעילו גם בעבירות פשע חמורות. זאת, בשים לב לנסיבות כל מקרה ומקרה, ועל מנת

לשרת את עקרון חירות חולה הנפש-הנאשם ולמנוע הפעלת תקופת אשפוז מרבית מקסימלית באופן אוטומטי. בנוסף, סבור הח"מ (פרופ' מרק), כי הצמדת משך הטיפול למשך תקופת המאסר משמעותה הסתכלות על האשפוז בבית חולים פסיכיאטרי כעונש, "סניזם" (כמו פשיזם, גזענות וכיו"ב) – הטיה קוגניטיבית של מסגור נגד חולי נפש, בניגוד לעקרונות שהותוו בחוק. לשיטתו, אין קשר בין משך טיפול בגין מחלה, לבין תקופת מאסר מרבית הקבועה בחוק כעונש על עבירה. לא ייתכן שאנו עוסקים בטיפול בחולי ונותנים גושפנקא לאשפוז רב שנתי דרמטי על פי דיני העונשין. הח"מ (פרופ' מרק) בדומה לשופט ", העולה בקנה יש כאן חשש ל"צרימה חוקתית רובינשטיין סבור ש" אחד עם הגנה על שני פניה של הזכות החוקתית להגנה על החיים, הגוף והכבוד, וההגנה הראויה על הזכות לטיפול רפואי נאות לחולה, "זה קצת מרחיק המאפשרת שמירה כהלכה גם על שלום הציבור. לכת... שבכל מקרה יקבעו את התקופה המרבית. אנחנו חושבים , הבהיר השופט רובינשטיין שצריך להיות שיקול דעת לבית המשפט" בדומה להבהרתו של מדינת ישראל נ' רוני גולן. 6365/15 בע"פ השופט רובינשטיין, אנו סבורים כי במקרה של חולה מסוכן שאינו מגיב לטיפול, ראוי לאפשר לוועדה הפסיכיאטרית להפנותו לבית המשפט, לו תינתן הסמכות להאריך במקרה הצורך את משך הצו. הגישה שהעלה השופט רובינשטיין תואמת גם את עמדתו של פרופ' יובל מלמד, ראש האיגוד הפסיכיאטרי, שהציע כי בית בהתאם לחומרת מעשה עבירה של "שנות טיפול" המשפט יקבע פשע ובהתאמה לסיכון לביטחון הציבור, ולא לפי דיני העונשין. משך הטיפול באשפוז והמסגרת המתאימה ייקבעו על ידי החלטת ועדה פסיכיאטרית, בפיקוח בית המשפט בעת הצורך, עם אפשרות לערער. בכל מקרה, במעשה עבירה של פשע המשך טיפול 2 אמבולטורי (טיפול באשפוז יום) יהיה חובה לאחר השחרור מאשפוז ולא ייקצב בהתאמה לדיני העונשין. Yuval Melamed, Mentally Ill Persons Who Commit Crimes: Punishment or Treatment? The 2 Journal of the American Academy of Psychiatry and the Law 38, Number 1 p100, 2010 שהן חלק ממעשה העבירה עצמו, ולא כלפי אירועים או נסיבות שהתרחשו עובר למעשה העבירה

2026 אפריל | 54 גליון | עורך הדין | 64