עורך הדין - גיליון 54 - אפריל 2026

את המנוח דקירה אחת בחזהו. לאחר מכן קם המנוח על רגליו והתהלך מהמקום, מבלי שהמערער ביצע "וידוא הריגה". בנסיבות דנן, בהינתן חזקת הכוונה, נקבע כי המערער פעל ביסוד חפצי של כוונה, לאחר החלטתו תכנון או הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית. "על תנאי" להמית את המנוח אם לא יתנצל בפניו אינה הופכת את האירוע לספונטאני; אדרבה, היא מתיישבת עם הליך של שקילה ולכל מצב הפחות עם תכנון. זאת ועוד, בפסק דינו העיר בית המשפט כי שבו המבצע רוצח את קורבנו באדישות לאחר תכנון או הליך ממשי . 26 של שקילה אינו שכיח, אך לא ניתן לשלול אותו מקרה אחר שהובא לפתחו של בית המשפט, נגע למערער שבהמשך לאיומיו על המנוחה, הצטייד בסכין, התפרץ לדירתה, ריסס את פניה בחומר שהביא עמו, רדף אחריה ודקר אותה שתים עשרה פעמים בפלג גופה העליון. בית המשפט קבע כי בהתאם לחזקת הכוונה, מעשיו מצביעים על חפצו לגרום למותה בכוונה, לאחר תכנון והליך . בתוך כך, הבהיר 27 ממשי וממושך של שקילה וגיבוש החלטה להמית תיאורטית יתכן מצב שבו תיוחס הנסיבה המחמירה בית המשפט כי תרחיש כאמור הנ"ל לרוצח באדישות, אך מדובר בתרחיש חריג. עשוי להתקיים מקום שבו יש די ראיות לתכנון אך לא לכוונה לגרום למוות; במסגרת הסדר טיעון; כשהרוצח בנסיבות מחמירות הוא קטין, . 28 כך שעונש החובה לא חל עליו בחינת היסוד החפצי סוגיה נוספת שלבשה צורה שונה במסגרת הרפורמה נוגעת לאפשר ביצוע עבירה אחרת לעבירת הרצח שבוצעה במטרה להקל על ביצועה, להסתיר את ביצועה של העבירה האחרת או לאפשר הימלטות מהדין. כיום, תנאי הסף לגיבושה התקשחו, עת נדרש להוכיח כי הרצח בוצע במטרה לאפשר ביצוע עבירה אחרת שנים ומעלה. נדרשת כמובן גם זיקה עניינית בין הרצח 7 שעונשה לבין העבירה האחרת, כגון לשם קידום העבירה האחרת או לשם . 29 הימלטות מעונש המתה פיתוח משמעותי שהניבה הרפורמה משתקף בעבירה של עבירה זו מונה מספר חלופות, בנסיבות של אחריות מופחתת. שבהתקיימות אחת מהן עשוי אדם שביצע עבירת רצח - בסיסית או בנסיבות מחמירות, בין בכוונה ובין באדישות – שלא להיות מוגדר דרגת אשמה מופחתת כרוצח, על כל המשתמע מכך. זאת, בשל . במסגרת דיון זה נתמקד בחלופה שעניינה המתה 30 הנלווית למעשה קביעת תנאי הסף להוכחתה, ובעיקר עקב התגרות. באחריות מופחתת פרשנות המבחן הנורמטיבי, עוררו מחלוקת בפסיקה. המחלוקת נסבה סביב בחינת היסוד החפצי של המבצע (בעיקר כוונה ואדישות) לחוות דעתו של השופט י' אלרון 30-43 , 27 , פס' יפימוב נ' מדינת ישראל 8577/22 ע"פ 26 .) 21.4.24 (נבו לחוות דעתו של השופט י' אלרון (נבו 35-47 ' , פס כלאסני נ' מדינת ישראל 7905/23 ע"פ 27 .) 16.2.25 לחוות דעתו של השופט י' אלרון (נבו 35 , פס' כלאסני נ' מדינת ישראל 7905/23 ע"פ 28 .) 16.2.25 לחוות דעתו של השופט י' אלרון (נבו 24 פס' פרידלין נ' מדינת ישראל, 4594/18 ע"פ 29 עאצי 6501/18 ); ע"פ 17.7.19 (נבו אבו דקה נ' מדינת ישראל 3510/16 ); ר' גם ע"פ 18.11.20 6026/11 ); השוו לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז בע"פ 22.4.20 (נבו נ' מדינת ישראל .) 24.8.15 (נבו 84 – 85 פס' טמטאווי נ' מדינת ישראל, .174 דברי ההסבר, עמ' 30

כבוד המשפחה. במסגרת המאבק בתופעות כגון דא, הרחיב המחוקק את פתח הכניסה לגדרי הנסיבה המחמירה הנ"ל, באופן שדי בכך שהמעשה נעשה כדי להטיל מורא על אדם אחר, גם אם . 22 אדם אחד בלבד על עם זאת, לצד הרחבת שער הכניסה לתחולת הנסיבה, המחוקק ביקש גם לאזן - על דרך של דרישת הוכחת מטרה. בהתאם לדרישה זו, יש להוכיח כי הנאשם ביצע את הרצח במטרה להטיל מרות, מורא או לכפות דרכי התנהגות על ציבור. אין די בכך שבמעשה, מעצם טיבו, יש כדי להטיל מורא ומרות על הציבור; ויש להוכיח שזו . 23 הייתה מטרתו של הנאשם עבירות המתה שבוצעו בכוונה, באדישות, בקלות תיחום קו הגבול בין לעתים מעורפל ומורכב ראייתית. מקרה שהובא דעת או ברשלנות . באירוע המדובר, 24 לפתחו של בית המשפט התמקד בערפול האמור במהלך עימות מילולי, נעץ המערער סכין בצווארו של המנוח, דקירה סנטימטרים, ונמלט מהמקום. במסגרת הדיון 11 אחת, בעומק של בערעור צומצמה המחלוקת בין הצדדים לשאלת יסוד נפשי של אדישות אל מול קלות דעת. השופט אלרון עמד על ההבחנה בין עבירות ההמתה ומיקד את המחלוקת שהגדירו הצדדים ליסוד הנפשי שבין כוונה לאדישות, כפי שמתבקש מנסיבות המקרה - בהעירו כי האירוע הנ"ל "רחוק מלהציג שאלה מורכבת ביחס לקו הגבול שבין אדישות לקלות דעת". בעשותו כן, הדגיש את רכיבי היסוד הנפשי של קלות דעת, כך שעל המבקש להיכנס לגדרו להראות כי ה"תקווה" למנוע את התוצאה הקטלנית אינה ערטילאית, אלא כזו המעוגנת . 25 בתשתית העובדתית והראייתית הבחנה בין רוצח בכוונה לבין רוצח במסגרת סיווג עבירות הרצח, היא משימה מורכבת ובעלת השלכות. מחד גיסא, סעיפי באדישות החוק מתייגים את שניהם באותה השורה - רוצחים. מאידך גיסא, קיימים מאפייני בידול ממשמעותיים בין השניים, המחייבים הבחנה ברורה באשר ליסוד הנפשי שבו פעל הרוצח. הבחנה זו משליכה על חומרת העונש בעבירת הרצח הבסיסית. האתגר הטמון בהבחנה הנזכרת מתעצם בשעה שנדרש בית המשפט רצח באדישות לשאלות כגון: האם ניתן להרשיע נאשם בעבירת מהי הנפקות בנסיבה מחמירה של תכנון או הליך ממשי של שקילה? להמית ? מהו היסוד החפצי של מבצע רצח "החלטה על תנאי" של כל אלו ועוד הן סוגיות מעוררות "וידוא הריגה"? מבלי שביצע מחשבה – על אחת כמה וכמה במקום שבו סעיף החוק העוסק ברצח המבוצע בנסיבות מחמירות אינו מייחד אותן ליסוד נפשי של כוונה, כי אם כוונה או אדישות. במקרה אשר נדון בבית המשפט התעוררו הסוגיות הנ"ל. שם מדובר היה במערער אשר יזם פגישה עם המנוח, בעקבות ויכוח עמו וקיומו של מניע ברור. לפגישה הגיע המערער חמוש בסכין, ובמהלכה דקר .) 5.2.18 ( 4-17 ' , עמ 20 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה- 544 פרוטוקול ישיבה 22 ואילך לחוות דעתו של השופט י' אלרון 41 פס' אבו סרארי נ' מדינת ישראל, 578/21 ע"פ 23 .) 16.2.23 (נבו ויקטור קטן 5977/24 ); ראו והשוו לע"פ 11.5.25 ( דוד אשטה נ' מדינת ישראל 320/23 ע"פ 24 .) 14.12.25 לחוות דעתו של השופט (בדימ') י' אלרון (נבו 48 ,31-32 ' , פס נ' מדינת ישראל לחוות דעתו של השופט י' אלרון 6,7 ' , פס דוד אשטה נ' מדינת ישראל 320/23 ע"פ 25 לחוות דעתו של השופט נ' 7 , פס' טוטיקוב נ' מדינת ישראל 9232/18 ); ר' והשוו: ע"פ 11.5.25 ( לפסק דינו של השופט י' 38-39 ' , פס ברכאת נ' מדינת ישראל 6576/23 ); ע"פ 5.11.20 הנדל ( .) 27.4.25 אלרון (

2026 אפריל | 54 גליון | עורך הדין | 76