עורך הדין - גיליון 54 - אפריל 2026

במסגרת המבחן הנורמטיבי: האם יש למקד את הבחינה במידת האשם שבאובדן עצמו, או שמא במידת האשם במעשה ההמתה 31 ובהיקף ההבנה שעל החברה לגלות לאובדן העשתונות העשתונות באחד מפסקי הדין שעסקו במחלוקת הנ"ל, נדון אירוע המתה שהתרחש במהלך מפגש בין המערער למנוח לצורך אספקת סמים על ידי המערער למנוח. במהלך המפגש, לאחר מסירת הסמים, ריסס המנוח את המערער בגז מדמיע והחל להימלט. בתגובה, המערער - ששימש כמאבטח חמוש - שלף את האקדח שנשא ברישיון, רדף אחר המנוח וירה לעברו מספר יריות, שאחת מהן פגעה במנוח. השופט עופר גרוסקופף הדגיש כי בבחינת התנאי הנורמטיבי יש עצמו: "הפגם המוסרי האשם שבמעשה ההמתה להתמקד במידת הכרוך בהמתה בכוונה הוא חמור מזה הכרוך בהמתה באדישות... ההבדל בין הפגם המוסרי הכרוך בביצוע מעשה בכוונה ובין ביצועו באדישות רלוונטי, כמובן, במישור הענישה, אך הוא רלוונטי גם במישור האחריות הפלילית במקרים בהם המחוקק הבחין בין התנהגויות שונות על בסיס מידת האשמה (קרי, הפגם המוסרי) הכרוכה בהם. כפי שהובהר, המתה בעקבות התגרות היא . 32 אחד מאותם מקרים" מנגד, השופט אלרון הציג עמדה שונה, ולפיה המבחן הנורמטיבי והאם יש בקושי של האשם שבאובדן העשתונות, מתמקד במידת . 33 הנאשם לשלוט בעצמו בתגובה להתגרות כדי למתן את אשמתו לפי גישה זו, בחינת היסוד הנפשי של הרצח (כוונה או אדישות) במסגרת המבחן הנורמטיבי אינה עולה בקנה אחד עם רצון : 34 המחוקק, כוונתו ולשון החוק "...דברים אלו מבהירים את רצון המחוקק שלא להוסיף ולבחון אם תגובת המקונטר ראויה להבנה - שהרי אין לגלות הבנה בשום תרחיש להמתת אדם; אלא למקד את המבט במידת ההבנה שראוי לגלות לאובדן העשתונות. כך עולה גם מלשון הדרישה הנורמטיבית, שלפיה "יש בקושי האמור בפסקת משנה (א) כדי למתן את אשמתו של הנאשם, בשים לב למכלול נסיבות העניין" )(ב) לחוק). הביטוי "הקושי האמור" מתייחס 1 ב(ב)( 301 (סעיף להתגרות - ועל כן נדרש כי הקושי של הנאשם לשלוט בעצמו הוא שימתן את אשמתו. זאת, בשונה מבחינה "כללית" של מידת האשם שבמעשיו של מבצע העבירה, כזו שבה היסוד החפצי שבו פעל בא לידי ביטוי. משכך, התמקדות ביסוד הנפשי של הרצח, כוונה או אדישות, במסגרת בחינת התנאי הנורמטיבי, אינה מתיישבת עם רצון המחוקק, כוונתו ולשון החוק." הגישה הנ"ל, המעמידה במרכז הבדיקה את רכיב קושי השליטה של . 35 המבצע, עלתה גם בספרו , חוות דעתו של השופט י' אלרון והשוו לחוות דעתו של היילה נ' מדינת ישראל 3551/23 ע"פ 31 .) 11.8.24 השופט ע' גרוסקופף (נבו לחוות דעתו של השופט ע' גרוסקופף (נבו 78-76 ' , פס ביטון נ' מדינת ישראל 2132/23 ע"פ 32 .) 11.8.24 (נבו היילה נ' מדינת ישראל 3551/23 ); ר' גם ע"פ 1.9.24 לחוות דעתו של השופט (בדימ') י' 38-47 ' , פס ויקטור קטן נ' מדינת ישראל 5977/24 ע"פ 33 .) 14.12.25 אלרון (נבו לחוות דעתו של השופט י' אלרון (נבו 35 , פס' סמורז'בסקי נ' מדינת ישראל 881/23 ע"פ 34 .) 9.3.25 652 , וכן ה"ש 136-139 יוסף אלרון ועומר רזין, עבירות ההמתה: החוק והפסיקה, עמודים 35 .) 2025 (נבו

, 36 המחלוקת בין הגישות אף התחדדה בפסק דין נוסף שנדון לאחרונה שעניינו סכסוך על מקום חניה, אשר הוביל לעימות בין המנוח לבין רעייתו המבוגרת והחולה של המערער. במהלך העימות הטיחה רעיית המערער את תיקה במנוח, וזה דחף אותה בעוצמה והפיל אותה ארצה. לאחר מכן, החל המנוח להתרחק מהמקום ושב לכיוון רכבו שלו. בשלב זה, המערער ניגש לרכבו, הוציא את האקדח מנרתיקו, התקרב אל המנוח וירה לעברו פעמיים - תחילה לירכו ובהמשך לחזהו. בבחינת התקיימות רכיבי האחריות המופחת עקב התגרות נחלקו שוב דעות השופטים בפרשנות המבחן הנורמטיבי. השופט אלרון קבע כי אף אם התקיימה התגרות, לא הוכח האשם קיומו של המבחן הנורמטיבי, שבמסגרתו נבחנת מידת : 37 שבאובדן העשתונות "יודגש, כפי שהבהרתי לעיל, לעניין שלפנינו אין חשיבות לקביעה כי המערער ביצע את הרצח מתוך יסוד נפשי של אדישות – ולא כוונה; וכך גם לא לקביעה שמדובר ב"אדישות ברף הגבוה". לצורך בחינת עבירת ההמתה בנסיבות של אחריות מופחתת, לא נבחנת מידת האשם "הכללית" של הנאשם, הנגזרת במידה רבה מיחסו החפצי לתוצאה הקטלנית, אלא נבחן כאמור אם הקושי של הנאשם לשלוט בעצמו הוא שממתן אשמתו." האשם במעשה כי רמת 38 מנגד, השופט גרוסקופף, עמד על כך היא רכיב מרכזי בבחינת התנאי הנורמטיבי, וכי היסוד הנפשי ההמתה שאפיין את פעולת הממית (כוונה או אדישות) ראוי להילקח בחשבון בהיותו נתון רלוונטי, ולעתים קרובות הוא הנתון הרלוונטי ביותר: "שאלת המפתח בעיניי היא של תיוג – האם אובדן העשתונות מצדיק, מבחינה חברתית-נורמטיבית, שלא להגדיר את הנאשם כרוצח ... בתוך כך, שיקול מרכזי הוא דווקא זה שחברי מבקש שלא נתחשב בו כלל, לאמור היסוד הנפשי שאפיין את פעולת הנאשם. לפיכך, לא רק שהיסוד הנפשי שאפיין את פעולת הממית (אדישות או כוונה) הוא נתון רלוונטי להערכת אשמתו במסגרת התנאי הנורמטיבי – לעיתים קרובות הוא הנתון הרלוונטי ביותר". לצד שרטוט קווי הגבול המפרידים בין העבירות, נבנו גם גשרים למעבר ביניהן. גשר אחד, בדמות פרשנות פסיקתית, נבנה על ידי בית המשפט, מדי יום ביומו - מפסק דין אחד למשנהו. גשר שני לחוות דעתו של השופט (בדימ') י' 33-47 ' , פס ויקטור קטן נ' מדינת ישראל 5977/24 ע"פ 36 .) 14.12.25 אלרון (נבו ; 46 שם, בפס' 37 לחוות דעתו של השופט ע' גרוסקופף 2-9 ' , פס ויקטור קטן נ' מדינת ישראל 5977/24 ע"פ 38 .) 14.12.25 (נבו קיום מחלוקות פרשניות אינו עדות לחולשה, אלא שלב טבעי בהתפתחות הדין ומנוע חיוני לעיצוב מדיניות

77 | עורך הדין | 2026 אפריל | 54 גליון