עורך הדין - גיליון 54 - אפריל 2026

את דרכו: "לא רק באופן שבו מטפלים בתיקים, אלא בעיקר באופן שבו מטפלים באנשים". בית המשפט המחוזי בבאר שבע איבד עם פטירתו של בני שגיא ז״ל נשיא פעיל ודומיננטי. בגישתו הייחודית ובניסיונו הרב ידע להביא לסיומם של תיקי ענק ביעילות ובמהירות יוצאת דופן. יכולתו לגשר על פערים ולהוביל לפתרון מחלוקות מורכבות הייתה מרכיב מרכזי בתפקודו התקין של היכל המשפט בדרום. בתקופת כהונתו הוביל בני גם שורה של מהלכים מערכתיים משמעותיים. בין היתר הוקמה יחידת מוקד לטיפול בתיקים הפליליים בבית המשפט המחוזי, ונעשה חידוש והרחבה של הליכי הגישור הפלילי במחוז. הנתונים היו מצויינים - הן מבחינת היעילות והן מבחינת המענה לאינטרס הציבורי. הליכי הגישור אפשרו להתמודד עם קשיים ראייתיים, עם נסיבותיהם של הנאשמים ועם משך הזמן הארוך שבו מתנהלים לעיתים תיקים פליליים. במסגרת זו אף נחנך בקומה הרביעית חדר פישורים ייעודי, שפועל לאורך כל שעות היום. הבקשות להליכי גישור הציפו את המערכת, והפכו לכלי משמעותי נוסף בארגז הכלים של בית המשפט, כלי שמשרת את הציבור, את המערכת ואת הצדדים להליך גם יחד. ברמה האישית, אני חש כי איבדנו לא רק שופט בכיר ונשיא בית משפט, אלא עוגן ומצפן עבור הקהילה המשפטית בדרום, ומחוצה לו. עצם נוכחותו בהיכל המשפט עשתה את שלה. כולם ידעו שאם בני שגיא מנווט את הספינה, היא תגיע לחוף מבטחים. פגשתי את בני ימים ספורים לפני לכתו, בטקס הפרידה מכבוד השופט אליהו ביתן. הנשיא שגיא נאם אחרון, לא משום שייחס חשיבות לגינונים, אלא דווקא מפני שלא ייחס להם חשיבות כלל. הוא מעולם לא ביקש לעצמו כבוד, הוא ברח ממנו. ואולי משום כך בדיוק - הכבוד הוא זה שרדף אחריו. גם כאשר ישבנו לפגישות עבודה, ועלו אתגרים בשגרה ובחירום, ניכרה תמיד אותה גישה פרגמטית מתובלת ברגישות גבוהה שהייתה כל כך אופיינית לו. הוא חתר תמיד לפתרון ריאלי ומעשי, כזה שמביט למציאות בעיניים ושבו, ככל שניתן, כל הצדדים יוצאים נשכרים.

אבל מעל הכל נזכור אותו כבן אדם, נזכור את החיוך, את מאור הפנים. את הדרך שבה ראה אנשים באמת. אצל בני לא היו אנשים שקופים. מקטן ועד גדול - מעובדי המנהלה ועד אחרון המתמחים, הוא הכיר את כולם בשמם, התעניין בהם, ושוחח עם כל אחד בגובה העיניים. כל מי שעבד במחוז ידע שלשכת הנשיא פתוחה לא רק לשופטים ולעורכי דין, אלא לכולי עלמא.

זכינו לעבוד לצד אדם נדיר - מקצועי, אנושי, ואיש של אנשים במלוא מובן המילה. 'איש אשר רוח בו', שידע להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד, שהוביל את היכל המשפט בבאר שבע לשיאים חדשים, והיה במובנים רבים עמוד האש שהאיר את המחנה. מורשתו אינה רק בפסקי הדין שכתב, אלא גם בדרך שהנחיל - דרך של הקשבה, של אנושיות ושל כבוד לאדם באשר הוא אדם. וכדבריו של הרב יונתן זקס: "אם רצונכם לשנות את התנהגותו של מישהו, עליכם להיכנס אל הלך הנפש שלו, לראות את העולם בעיניו, לנסות להרגיש את אשר הוא מרגיש - ואז לומר את המילה, או לעשות את המעשה, אשר ידברו אל הרגשות האלה ולא אל הרגשות שלנו. זה לא קל. יחידי סגולה מצליחים בכך. והם משנים את העולם". בני אכן שינה את העולם, לא בכוח הסמכות, אלא בכוח האנושיות, בכוח האמפתיה ובכוח ההבנה העמוקה של בני אדם באשר הם.

יהי זכרו ברוך.

99 | עורך הדין | 2026 אפריל | 54 גליון