גיליון עורך הדין מס' 55 אוקטובר2026

"אנחנו עושים כל שנה סקר רן ארז, יו"ר ארגון המורים: אלימות ורואים כל שנה עלייה. אי אפשר לטפל באלימות של בני דקות יש לך דקה 45 תלמידים. בשיעור של 35-40 נוער בכיתות של לכל תלמיד. אנחנו עושים צעדים אקטיביים כל הזמן נגד אלימות, אבל הטיפול הספורדי לא פותר את הבעיה והיא רק מתגברת". ישראל גנון, יו"ר ארגון נהגי התחבורה הציבורית: 1 או 12- "אצלנו אין אלימות - אצלנו זו מלחמה. כמעט כל יום, ב בלילה, אני מקבל טלפון מבית חולים אחר שיש לנו נהג פצוע. רק השבוע נוסע שרצה לרדת בין שתי תחנות והנהג אמר לו שאסור, ניפץ את המחיצה והתחיל לתקוף אותו, והנהג פונה במצב קשה לבית החולים. אנחנו עושים הדרכות לנהגים, מתקינים מחיצות ומפעילים יחידות אבטחה, אבל ככל שנעשה יותר הגנות, הצד השני מוצא איך לעקוף אותן. אנחנו צריכים להתחיל לחשוב איך כל הארגונים עובדים ביחד כדי לפתור את הבעיה. זה בידיים שלנו. בואו ניקח על עצמנו למגר את האלימות. זו המדינה שלנו, אלה הילדים שלנו וההורים שלנו, ואנחנו רוצים להיות חברה בטוחה". פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור "האלימות היא איום קיומי על ישראל, איום על בריאות בישראל: הציבור, ובוודאי איום על שלטון החוק. אנחנו יודעים מהמחקרים שכשאנשים נמצאים בחברה אלימה הם נמצאים בסטרס מתמיד, לא ישנים טוב בלילה, מפחדים להסתובב במרחב הציבורי, ובסוף יש לכך גם תוצאות בריאותיות קשות. אני מאוד חושש שלקראת הבחירות נראה עלייה באלימות, גם המילולית וגם הפיזית. אנחנו יכולים עכשיו לפנות ביחד למפלגות ולבקש מהן את התוכניות שלהן למיגור האלימות, ואז אולי נראה בהסכמים הקואליציוניים של הממשלה הבאה התייחסות מסודרת, מערכתית ושיטתית לנושא. במקומות בעולם שהחליטו למגר את האלימות עשו זאת באפס סובלנות - לא רק לטפל באירוע אחרי שהוא קורה, אלא לעשות שינוי מערכתי". הכנס נערך במעמד נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, ובהשתתפות ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד עמית בכר, הסניגורית הציבורית הארצית, *עו"ד ענת מיסד-כנען*, ובכירים נוספים ממערכת המשפט, משטרת ישראל, הכנסת וראשי ארגונים ואיגודים מקצועיים.

עו"ס ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדות והעובדים "מדינת ישראל לאורך הרבה שנים לא חשבה שצריך הסוציאליים: שיהיה פה שירות ציבורי נורמלי לציבור, ועכשיו זה מגיע לפתחנו של כולנו ביום יום. האלימות לא מתפרצת, היא משתוללת. כשאדם כואב לו, כשעומדים לזרוק אותו מהבית או כשהילד שלו ללא מסגרת, הוא מגיע ודופק על השער האחרון, ומולו עומדות העובדות הסוציאליות, שרובן נשים, שאין להן מספיק זמן לתת מענה לכולם. אין לאלימות שום הצדקה, אבל צריך להבין שהמערכות מביאות אנשים לקצה. אנחנו עוד לא מתחילות לדבר על הפן של אלימות שמגיעה מלמעלה... בני הנוער והילדים רואים איך מתנהגים במקום שצריך להיות קודש הקודשים. בסוף יש לנו אחריות משותפת לזה". שאול סקיף, יו"ר הסתדרות האחיות והאחים: "ההתפרצויות הן פשוט הזנחה של שנים. אין מספיק כוח אדם, אין מספיק התייחסות לאנשים שנמצאים במצוקה. זה לא מצדיק את האלימות, אבל מה שקורה הוא שבאמת הכול מתפורר ואדם לאדם אחות בקהילה אצלנו בחולון נשרפה בחיים על ידי 2017- זאב. ב מטופל. הזדעזענו, אבל הכתובת נמצאת על הקיר ואף אחד לא עושה שום דבר. הייתה את ועדת מור יוסף, שהוציאה עשרות המלצות כיצד להתמודד עם האלימות, אבל בסוף הכול מתבטא בשאלה כמה המדינה מוכנה להשקיע משאבים כדי שהאלימות הזאת תיעלם. המדינה הזאת חייבת להכריז, וזה לא משנה אם אתה ימין או שמאל, ערבי או יהודי - שאנחנו לא מוכנים לקבל פה אלימות, ולשים על זה כסף. בסוף זה כסף".

101 | עורך הדין | תשפ"ז | 55 גליון