גיליון עורך הדין מס' 55 אוקטובר2026

"החקירה היא עבורי כדי שאדע להחליט", היה שב ומסביר לעורכי הדין בסבלנות אין קץ. פעם נכנס לאולם נאשם במצב נפשי מורכב ובכל מבוקשו היה לשיר שיר לשופט. ברגישות כספי עצר הכל ואיפשר לנאשם לקום ולזמר שיר דיכאון בגוון מזרחי, וכל זאת לתדהמת שוטרי הליווי באולם. והכל בחמלה רבה. לאחר מכן היה קל יותר לקדם את ההליך המשפטי. תיק יוצא דופן שנחקק בזיכרוני היה מקרה של אסיר שניהל את הגנתו בעצמו. על הקלסר שלו היה כתוב באותיות של קידוש לבנה - "חף מפשע". הנאשם חקר בעצמו עדי תביעה ועשה חיים קשים לפרקליטות. העבירה הייתה חמורה: ניסיון לרצח של אסיר אחר כמדומני, בתוך כותלי הכלא. כספי זיכה אותו לאחר שהגרסאות של עדי התביעה קרסו בבית המשפט. כספי הקפיד דווקא בכבוד הנאשמים באולם בית המשפט והיה מבהיר שהנאשם הוא זה שמקבל בסופו של דבר את ההחלטה אם להסכים להסדר טיעון או להילחם על חפותו. בסיום שלב ההתמחות ערך עמי כספי שיחה מסכמת. לצד תודה על הכתיבה והעבודה והגשת התשורה הקבועה למתמחים (ספר של השופט חיים כהן) לא התאפק והציע לשפר את הגרדרובה. לצד הנוקשות, התעניין גם בפרטים הקטנים של החיים ובכך, בין היתר, שבה את לבי. לא פעם כעס על הקלדנית כשטעתה ("למה כתבת תזכיר במקום תסקיר?"), אך ידע גם להירגע ולהחמיא. אכן נהג להלחיץ את העובדים במחיצתו, אך מאחורי הדרישות הנוקשות עמד הרציונל – שכבר אינו נפוץ במחוזותינו – לטפח את השאיפה למצוינות. בהתאם לרציונל זה, צריך לכתוב נכון ומדויק. צריך לדעת איפה המוצגים נמצאים בכל רגע נתון. צריך לאתר בשלוף כל תיק (ימי ההארד קופי...). כספי כנראה שפט באלפי תיקים. היו לו החלטות עקרוניות רבות: למשל בנושא של לוחמים בלתי חוקיים. זהו תיק שהתנהל במחשכים והביא להארכת מעצר של פלסטינים מדי חצי שנה הוא שלח את 2011 וכלל סוגיות של משפט בינלאומי. בשנת מנהל רשות המסים לשעבר, ג'קי מצא, לשנת מאסר במה שנקרא "פרשת רשות המסים". הוא ניהל ביד רמה את פרשיית שנה (פרשת 20 המודיעין העסקי שהסעירה את המדינה לפני "הסוס הטרויאני"), ועוד כשהיה בשלום שלח לכלא את החוקר הפרטי רפי פרידן שהאזין למו"לים של העיתונות הכתובה של 90 בפרשת האזנות הסתר, שהסעירה את המדינה בשנות ה המאה הקודמת. והייתה כמובן גם "החונטה הצבאית" (או בקיצור: "החונטה"). כינוי זה דבק במספר שופטים יוצאי המערכת הצבאית, שהיו מתכנסים מדי שבוע בכל פעם בלשכתו של אחר, מכרסמים ומרכלים במרץ בהפסקת הצהרים (מתמחה/עוזר משפטי היה מחויב לצאת להפסקה). , לא התראיין מעולם. 2013 פרט לראיון לאתר צה"ל בשנת להצעת לשכת עורכי הדין לקיים כנס לכבוד פרישתו סירב בנימוס. מה שהוביל אותי למחשבה שהכבוד שדרש לקבל באולם בית המשפט היה בשם המערכת והדגל שניצב מאחוריו ולא היה בו רצון לכבוד אישי. לאחר הפרישה סירב בתוקף

, נתקל 2006 כשביקש סיוע בשל עומס תיקים במהלך שנת בכתף קרה אצל הנשיא דאז אורי גורן, ואף הודיע בדרמטיות על עזיבת המערכת, אך לאחר מכן התרצה. הוא ידע עדנה בשלהי הקריירה בחמש השנים האחרונות שבהן ישב על כס השיפוט בבית המשפט המחוזי מרכז תחת הנשיאה דאז הילה גרסטל לשם העתיק את מושבו. שם זכה להיות סגן הנשיאה ואף תוגמל בהתאם בלשכה נאה ומרווחת אותה עיטר בשלל ציורים וגילופי עץ שיצר במשך השנים. שם נתן ביטוי גם ליכולתו יוצאת הדופן לסיים תיקים פליליים בהליכי גישור; פרקטיקה שהייתה פחות שגרתית באותה תקופה בעולם הפלילי. זכור לי הליך גישור (שלא צלח) שכלל עשרות נאשמים חברים בארגון פשיעה, בו הסביר כספי, ללא לאות, את הסיכונים והסיכויים של הנאשמים, תוך שהשתמש בסמכותו ובניסיונו כדי לשכנע את הצדדים לסיים את התיקים בהסכמה. כדי לנסות ולקדם ביעילות את הליך הגישור, השופט כספי לא בחל בקביעת שעות לא שגרתיות לפגישות פרטניות עם עורכי הדין, כמו למשל בשבע בבוקר לאחר שאחר מהם סיים אימון גלישה בים. ההיכרות האישית שלי עם השופט כספי החלה לפני כשני , שלחתי קורות חיים לשופטים כדי 2005 עשורים. אי שם בשנת למצוא התמחות ראויה. יום אחד התקשרו מלשכתו של כספי במחוזי תל אביב וביקשו לתאם ראיון. שאלתי מתי אפשר. השיבו, אפשר ביום זה וזה בשבע וחצי. בערב?, שאלתי. לא, בבוקר, נאמר. אפשר ביום אחר ובשעה אחרת?, המהמתי. אפשר יום אחר אבל באותה שעה, הייתה התשובה הלאקונית. נושא הארגון ולוח הזמנים היה קריטי לכספי, בראש ובראשונה 06:30- איש צבא. כמו לפני מסדר צבאי, נהג להגיע מדי בוקר ב לבית המשפט בתל אביב מביתו בכפר סבא. בבית היה מספיק ללגום מים, אוכל ירקות טריים, מגיע רענן לעמל יומו ועובר שוב על התיקים בהם ידון במהלך היום (אף שעיין בהם גם יום קודם). 4-5 עדכוני היומן היו קדושים. העמל היה נפתח תדיר בלפחות . 08:30 – דיוני מעצרים ודיוני הקראה שנקבעו לאותה שעה מי שאיחר בין עורכי הדין היה זוכה לנזיפות. כספי פשוט לא הסכין עם תרבות האיחור. בכל מקרה, בפעם הבאה המאחר לא היה מעז לאחר, וכרגיל כספי היה זוכר ומשבח את התיקון ההתנהגותי. בכלל, לעתים נדמה היה שנועם הליכותיו ויושרו האישי הקדימו אצלו את היכולת המשפטית. בבחינת, קודם היה בן אדם ודע דרך ארץ. בשבתו בדין, זפזפ כספי במיומנות בין עורכי הדין והנאשמים, כשהוא מגלה בקיאות מרשימה בכל תיק ותיק. את החלטותיו נהג לכתוב בכתב יד בעט נובע. בעידן שבו לקבל פסק דין גם לאחר חצי שנה ושנה הוא עניין רווח, כספי לא היה יכול לחיות עם עומסים על שולחנו והיה מפרקם ביעילות. "החלטות קטנות" היה נותן מיידית, בדרך כלל באותו יום. ופרש ממחוזי 1991 כספי, שמונה לשופט שלום בתל אביב ב- , ראה עצמו כמחנך, אולי כחלק מהמורשת הצבאית 2013 מרכז ב שנשא עמו לבית המשפט האזרחי לאחר שכיהן כסגן פרקליט צבאי ראשי (וקודם לכן תובע ושופט צבאי) בדרגת אלוף משנה.

105 | עורך הדין | תשפ"ז | 55 גליון