גיליון עורך הדין מס' 55 אוקטובר2026

רצויות של "צדק מואץ" (כגון לחץ להסדרים או פסיקות קצרות לא מנומקות שהערעור עליהן מוגבל או אף החלטות הניתנות על יסוד הנטען בכתבי הטענות ללא דיון). בנוסף, נטען כי המכונה מסוגלת לנטרל הטיות אנושיות, עייפות וחוסר עקביות ויכולה לעשות עבודה לא פחות טובה מזה של השופט האנושי. מנגד, הגישה המרכזית גורסת כי לצד מהלכי ההתייעלות הנדרשים, לרבות שימוש באמצעי בינה מלאכותית, ליבת שיקול הדעת חייבת תמיד להישאר בידיו של כלפי הציבור )Accountability( שופט בשר ודם, הנושא באחריותיות שיפוטי המתנהל בבתי המשפט. לא זו בלבד שזו היא בכל הליך וזאת זכותו החוקתית של הפרט, זו היא גם הצבת גבול ברורה בכל הנוגע לעליונות האדם על המכונה. דילמה זו מציבה אתגר חסר תקדים בפני שלטון החוק ומולידה את "הזכות להכרעה אנושית" כזכות חוקתית ופרוצדורלית הנגזרת, בין היתר, מהזכות להליך הוגן. שיקול הדעת השיפוטי העצמאי והזכות להליך הוגן הזכות להליך הוגן הוכרה בפסיקה הישראלית (החל מ-"פרשת עמוס ברנס") כזכות יסוד חוקתית הנגזרת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. רכיביה של זכות זו כוללים, בין היתר, את זכות הטיעון, חובת ההנמקה והחובה להפעלת שיקול דעת עצמאי. עצמאות שיקול הדעת הוגדרה בפסיקה כ"ציפור הנפש של מלאכת השיפוט" ו-"כבריח התיכון של השיטה הדמוקרטית". משמעותה של זכות זו, בין היתר, היא הכרעה המבוססת על חירות המחשבה, המצפון והדין, נקייה מלחצים או מתמריצים חיצוניים. מלאכת השפיטה אינה אלגוריתם מתמטי קשיח. היא נשענת על תכונות אנושיות מובהקות כגון קשב, חמלה, הבנת ההקשר החברתי, הערכת מהימנות עדים פנים אל פנים והיכולת לקרוא את המסרים שבין השורות. על כן השפיטה אינה ניתנת להמרה אלגוריתמית יתרה מכך, בעוד שהמשפט הוא יצירה חיה המתעצבת ומדייקת את עצמה ממקרה למקרה מתוך מציאות משתנה, האלגוריתם נבנה על בסיס ניתוח נתוני העבר. כתוצאה מכך, אם נתוני העבר אינם מספקים מענה הולם או כוללים הטיות חברתיות או אפליה ממסדית, המערכת הממוחשבת עלולה לקודד ולהנציח אותם כ"מדע אובייקטיבי". קושי חמור נוסף לשימוש בבינה מלאכותית כתחליף לשפיטה, נעוץ באפקט שבהן AI המאפיין את מערכות ה- )Black box( "הקופסה השחורה" הלוגיקה הפנימית שמכתיבה את תוצרי המערכת אינה ניתנת לפענוח מלא אפילו לא על ידי מפתחיהן. עובדה זו מסכלת את היכולת להבטיח את עקרונות השפיטה: חירות המחשבה והמצפון, שיקול דעת בלתי תלוי ואחריותיות. קושי משמעותי נוסף נעוץ במה שמכונה "הטיית - מחקרים מראים כי בני האדם נוטים )Automation Bias( האוטומציה" לייחס אובייקטיביות יתר לפלט מחשב ולהסתמך עליו באופן "עיוור". הטיה זו הופכת את הפיקוח האנושי על מערכות בינה מלאכותית ל"חותמת גומי" בלבד. אימוץ עיוור כזה כובל את שיקול הדעת האנושי למכונה ופוגע אנושות בעצמאות ההחלטה שבליבת הזכות להליך הוגן. זאת ועוד, מבחינה חוקתית ומנהלית, היסמכות עיוורת על תוצרי עשויה לעלות כדי האצלת סמכות בלתי חוקית. המשפט הישראלי AI אוסר על רשות לאצול את גרעין סמכותה (במיוחד סמכויות שלטוניות ושיפוטיות הפוגעות בזכויות אדם) לגורם חיצוני, ובכלל זה למערכת

15 | עורך הדין | תשפ"ז | 55 גליון