גיליון עורך הדין מס' 55 אוקטובר2026

משפט צבאי | בעיני עורך הדין

במועדון הפלוגה. סמל של מה שהם עברו יחד ואות ללכידות ולגבורה, להעלאת המורל היחידתי. זו הייתה טעות. טעות ברורה, והוא עצמו אמר זאת אחר כך בלי גמגום ובלי הצטדקות. לא הייתה לו רשות ליטול נשק שלל כזה, לאחר שנתפס על ידי כוחותינו, גם לתכלית היחידתית הזו; ונשק, גם כשיעוקר, הוא אמצעי לחימה (אמל״ח) שעדיין עלול לשאת סיכון. כמה ימים לאחר מכן, ביציאה ממחנה צבאי, עצרו שוטרי משטרה צבאית את רכבו לבדיקה שגרתית. הרובה נמצא בתיקו האישי. ואז, בשבריר שנייה של בהלה, אמר יהונתן לשוטרים דבר לא נכון - שקצין מודיעין הורה לו ליטול את הנשק. זו הייתה הטעות השנייה. אבל עוד באותו יום, עוד לפני שנפתחה חקירתו באזהרה בבסיס החקירות של מצ״ח, הוא תיקן. סיפר את האמת, לקח אחריות מלאה, ושיתף פעולה עד הסוף. זה כבר לא עזר. ימים במעצר 12 ימים במעצר סגור. הארכות מעצר בבית הדין הצבאי, 12 הוא נעצר - תוך שהתביעה הצבאית מבקשת להאריך את מעצרו עד להגשת כתב אישום, בעבירה של הוצאת נשק מרשות הצבא ובד בבד מודיעה שתבקש את המשך מעצרו עד לתום ההליכים. בית הדין הצבאי הורה על שחרורו של יהונתן למעצר בית - בניגוד לעמדת התביעה, ועל החלטה זו לא הוגש ערעור. ההחלטה השיפוטית לא התעלמה מחומרת המעשה, נהפוך הוא; היא ציינה אותה במפורש. אך היא גם ידעה לומר דבר פשוט: לפנינו קצין מילואים שסיים זה עתה תקופת שירות ארוכה ולחימה אינטנסיבית ברצועת עזה, יש נקודות משמעותיות שתומכות בהסבריו שנטל את הרובה לשם מזכרת יחידתית ולא ממניע שלילי ״עלום״, ומוטב שיקבל תמיכה נפשית בחיק משפחתו מאשר במעצר סגור. בעיניי זו הייתה נקודת המפנה הראשונה. לא רק משום שהיא הובילה לשחרורו של יהונתן ממעצר, שזו חוויה מטלטלת לכל אדם - בוודאי לאדם נורמטיבי - אלא משום שהיא הכניסה לתיק, לראשונה, את האדם השלם. בינתיים, מחוץ לאולם, חייו של יהונתן התפרקו. שכרו הופסק כמובן ביום המעצר. מעסיקו נאלץ להודיע לו שאם ייגזר עליו מאסר לא יוכל להמשיך להעסיקו. שני פרויקטים גדולים ירדו מהפרק. אשתו, בעצמה קצינת מילואים, תיארה בהמשך בעדותה משפחה צעירה שנשארה באוויר: חודשים ארוכים של מלחמה שבהם כמעט לא ראתה אותו, ואז חודשים נוספים שבהם הוא נמצא, אבל לא באמת נמצא.

בתוך הלחימה המתמשכת: בין מידת הדין למידת הרחמים במשפט הצבאי לוחם שלחם חודשים ארוכים, לקח רובה שלל כ"מזכרת יחידתית", ומצא את עצמו מתמודד עם מעצר וכתב אישום חמור. ההליך שהסתיים בענישה מתונה עורר את השאלה כיצד ראוי למשפט הצבאי להתמודד עם טעויות של לוחמים לאחר תקופה ארוכה ומתישה של לחימה אחרי שלוש שנים של מלחמה מתמשכת, בכל הגזרות, כולנו רוצים להאמין שהשנה הזו תהיה אחרת. שנה שקטה יותר, ככל שאפשר לקוות לכך במזרח התיכון. שנה שבה נחזור למשהו שדומה לשגרה - מילה שכמעט שכחנו את טעמה. אך בתוך התקווה המשותפת הזו אסור לשכוח את מי ששילם את המחיר. את מי שהעסק שלו קרס בזמן שהוא לחם בעזה. את מי שחזר הביתה אדם אחר, ולא תמיד ידע להסביר במה השתנה. ובתוך האוכלוסייה הזו יש גם כאלה שמעדו, שביצעו טעות במהלך הפעילות הצבאית, שעברו עבירה. לפעמים ברגע שבו הטראומה עלתה על גדותיה ולפעמים פשוט משום שבחיכוך אין-סופי ועצים עם השטח, עם פעילות בלתי פוסקת ועם עייפות של חודשים - שיקול הדעת נסדק. זה סיפורו של רס״ן (מיל׳) יהונתן, ולמען האמת, זה סיפורם של רבים. הרובה , אחרי כחצי שנה של לחימה ברצועת עזה, הכוח 2024 ביוני שבפיקודו של יהונתן - מפקד פלוגה במילואים בחטיבת חי״ר - איתר באחד הבתים במהלך פעילות מבצעית רובה קלצ׳ניקוב. יהונתן נטל אותו. לא לביתו ולא לכיסו. הוא אמר לחייליו, והם אישרו את דבריו בחקירות מצ״ח, שהנשק נועד להיות מזכרת יחידתית: ימוסגר ויוצג 1 רן כהן רוכברגר מאת:

* אל"מ במיל', לשעבר הסנגור הצבאי הראשי בצה״ל. מנהל משרד רן כהן רוכברגר ושות׳, העוסק בדיני צבא וביטחון, משפט פלילי וצווארון לבן. 1

צילום: אור פרבוזניק

תשפ"ז | 55 גליון | עורך הדין | 46