גיליון עורך הדין מס' 55 אוקטובר2026

‏ ומה קרה מאז יהונתן חזר לשרת. במילואים, בהיקף שרובנו לא מדמיינים. לוחם בעזה ובלבנון במבצעים מסוכנים ובתרומה עצומה לביטחון המדינה. בגזר הדין נכתבה גם המלצה שלא תיבחן אפשרות לקידומו בדרגה במשך שנתיים לפחות. השנתיים האלה מסתיימות בדיוק בימים אלה, בתשרי, ובקרוב הוא צפוי בתקווה להתמנות למג״ד במילואים. זו, בעיניי, אולי השורה החשובה ביותר בכל הסיפור: האיש שביקשו להחזיר לכלא הוא האיש שבזכות התוצאה המשפטית המקלה התאפשר לו להמשיך ללחום, להגן, לשרת ולתרום. השורה התחתונה אני כותב את הדברים כמי שישב שנים ארוכות משני עברי המתרס - גם בתביעה הצבאית וגם בסנגוריה, ואחר כך כסנגור הצבאי הראשי. לכן חשוב להציג את הדברים כהווייתם משני עבריהם. לאכיפה הפלילית בצבא יש חשיבות עליונה. לעבודתה של התביעה הצבאית - בהשלטת הדין, בהלימה ובהרתעה - יש ערך שאין להמעיט בו, ובכלל זה כמובן בעבירות נשק. חוק השיפוט הצבאי לא נועד להיות המלצה, ולחימה אינטנסיבית אינה מקנה חסינות. אלה אמיתות פשוטות. אך חשוב לא פחות - ואולי, בתקופה הזו, אף יותר - לתת את המשקל המתחייב להוקרתם של חיילים ולוחמים, בסדיר ובמילואים, שמחרפים נפשם ונותנים את כל כולם, וחוזרים שרוטים גם בנפשם. בחיכוך המתמיד והקשה עם השטח ועם שגרת המלחמה קשה מאוד להימנע גם מטעויות בשיקול דעת. זה לא תירוץ. זו עובדה, וצריך שרוח האכיפה תיקח אותה בחשבון. אני מבקש לדייק גם כאן: אין הכוונה לוותר על הדין, ואין הכוונה כמעין חסינות מוקדמת מביצוע מעשים שמפקד ייהנה ממעמדו אסורים. ההיפך - מפקד נושא באחריות כבדה יותר, וכך צריך להיות. הכוונה היא שבין המתחם המשפטי היבש לבין ההכרעה הקונקרטית יש מרחב שיקול דעת רחב, ושבתוך המרחב הזה מקומם של לחימה, של תרומה צבאית, של חוות דעת ושל אבחנה של פוסט טראומה אינו בשוליים. הוא במרכז. אכן, ידועה המימרה ״את אשר יאהב יוכיח״ ושמירת הדין בצבא היא ערך ראשון במעלה. אלא שבצד האכיפה והתוכחה מתחייבות גם הבנה, חמלה, קירוב, שיקום - והזדמנות. משום שאלה, בתחילתו וגם בסופו של דבר, הטובים שבבנינו ובנותינו. חגי תשרי הם זמן של חשבון נפש והתחלות חדשות. לא רק לנאשם. גם למי שמחליט בעניינו. עבור רבים מהם המלחמה לא תסתיים לעולם, וגם אנחנו - הסנגורים, התובעים, השופטים - נמשיך לפגוש אותם באולמות עוד שנים ארוכות. למעט מקרים יוצאי דופן בחומרתם ובמסוכנותם, ענישה מחמירה ככלל, ובוודאי מאסר בפועל, אינם הדרך שבה משקמים חברה פצועה. במקרים האלה, גם כשמבחוץ הם נראים חמורים, נדרשת ראייה של התמונה הכוללת. ובעיקר נדרשת תבונת הלב. בתיק שסיפרתי עליו היא הייתה שם - במידה רבה אצל השופטים והשופטות שישבו בדין. נאחל לכולנו בנפשנו הדבר. שהיא תמשיך ותהיה שם גם בשנה הבאה.

אף אחד מהם לא בא לומר שלא הייתה עבירה. הם באו לומר משהו אחר, קשה יותר לניסוח ופשוט הרבה יותר להבנה: שיהונתן הוא שבחברה הישראלית. שהוא נשא בנטל הכבד ביותר. מן העידית שבמשך שישה חודשים עד לאירוע כמעט לא ראה את ביתו. ושבתוך הסיטואציה הבלתי אפשרית הזו - הוא אמנם טעה, אבל לא ניתן לייחס לטעות הזו מה שאין בה והיא לא יכולה לקחת מיהונתן את כל מה שעשה לטובת הצבא, העם והמדינה. אחד העדים הבכירים אמר משפט שלא ניתן לשכוח: אנשים מחפשים זיכרון מהאירוע המשמעותי ביותר שהיה להם בחיים.‏ אחר, מפקד בכיר במילואים, ניסח זאת אחרת. הוא אמר שבסיטואציה שבה מפקד אחרי כל מהלך החיים האלה עשה הכול בשביל כולם באותם חודשים - למצוא את עצמו במעצר עם תחושה של השפלה כמפקד לחיילים, זו התנגשות בלתי נסבלת. הוא הוסיף שאנחנו יכולים להתמודד עם מחירים של טעות, אך כשאנחנו פוגשים טעות - ההבנה והסבלנות חייבות להיות שם. במיוחד כאשר האירוע קורה תוך כדי לחימה. ולצד כל זה הונחו על שולחן בית הדין גם מסמכים רפואיים. שאותם נושא יהונתן כצלקות סימני פוסט טראומה משמעותיים וכפצעים פתוחים מהמלחמה הקשה. וחוות דעת שאמרה בפשטות שמצבו הנפשי יוחמר אם חלילה יישלח למאסר מאחורי סורג ובריח. זו הנקודה שבה תיק פלילי מפסיק להיות תיק. כל עוד יש לפניך סעיף אישום ותאריך, אתה מנהל מחלוקת משפטית. משעה שנכנסים לאולם מפקדים בכירים וזוטרים שמכירים אדם, ומעסיק שמספר על עמותה, ובת זוג שמדברת על בית שהתהפך בעקבות שירות המילואים והמחיר הכבד שגבה - אתה מנהל דיון על חיים. ‏ גזר הדין , ערב ראש השנה, ניתן גזר הדין: הוטל עונש 2024 באוקטובר 1 ב- ימי עבודה צבאית (מעין תנאים של ריתוק), שהתווסף 28 של לימים שבהם היה עצור, לצד מאסר מותנה. בלי חזרה לכלא. ובלי התובע הצבאי נ׳ 232/24 [צפון (מחוזי) כל פגיעה ממשית בדרגה. .] רס״ן (מיל׳) י׳ ל׳ בית הדין לא ריכך את חומרת הטעות. הוא כתב אותה בצורה חדה, והזכיר עשרות שנות פסיקה של אכיפת דין על נטילה לא מורשית ופסולה של נשק שלל משדה הקרב. אך בית הדין גם עשה את הדבר הקשה ביותר בגזירת הדין - הוא הסתכל על האדם השלם, ועל לוחם המילואים רב הזכויות וצרוב פוסט הטראומה, ולא רק על הסעיף היבש. בית הדין הצבאי עמד במפורש על הדברים - ״התרשמנו עמוקות מתרומתו של הנאשם בשירותו הצבאי. המדובר בנאשם שהוא מלח הארץ, מטובי בנינו, שתרומתו לביטחון המדינה ולצה״ל לא תסולא בפז... תרומתו של הנאשם למאמץ המלחמתי ונחיצותו ללחימה לא נעלמו מעינינו כלל וכלל וראוי שאלה יעמדו לימינו ביום פקודה".

תשפ"ז | 55 גליון | עורך הדין | 48