גיליון עורך הדין מס' 55 אוקטובר2026

תאגידים | בעיני עורך הדין

המניות לבין עצמם, ומתיר לכלול בו הוראות בדבר זכויות, חובות, עם זאת, אין 1 ניהול וכל עניין אחר שבעלי המניות ביקשו להסדיר. מדובר בחוזה פרטי רגיל, אלא בהסדר רב-צדדי, מתמשך ודינמי, החל גם על בעלי מניות עתידיים. משום כך דיני החברות מכירים בצורך לאפשר את התאמתו של התקנון לשינויים במבנה החברה, בצרכיה העסקיים וביחסי הכוחות הפנימיים. הסדר זה משתקף בכלל שלפיו תקנון ניתן לשינוי ברוב רגיל, אלא סמכות שינוי 2 אם נקבע בתקנון רוב אחר או חלה הגבלה מוכרת בדין. והחלטות האסיפה מתקבלות, ככלל, 3 התקנון נתונה לאסיפה הכללית, זוהי נקודת המוצא של הדיון: שינוי תקנון כפוף, ככלל, 4 ברוב רגיל. לשלטון הרוב. מכאן נובעת השאלה המרכזית: האם הוראה תקנונית הקובעת כי פעולה מסוימת טעונה רוב מיוחס היא עצמה הוראה משוריינת, או שמא ניתן לשנותה ברוב החל על שינוי התקנון, כל עוד לא נקבעה הוראת שריון מפורשת. הטענה שתפותח להלן היא: כי הדין הישראלי מכיר בשריון תקנוני מפורש, אך אינו מכיר, ככלל, בשריון משתמע. לפיכך, אין להסיק מקיומה של דרישת רוב מיוחס לפעולה מסוימת כי גם שינוי ההוראה התקנונית עצמה טעון אותו רוב, אלא אם הדבר נאמר במפורש. (ב) לחוק החברות וכלל השינוי 20 . סעיף 2 5 (ב) לחוק החברות. 20 הוראת המפתח לדיון בשריון תקנוני היא סעיף הסעיף קובע כי כאשר התקנון עצמו דורש רוב מסוים לשינויו, לא ניתן לשנותו אלא באותו רוב או ברוב הדרוש לפי השינוי המוצע, לפי הגבוה מבין השניים. תכליתו כפולה: למנוע החלשה של מנגנון השריון באמצעות רוב נמוך מן הרוב המשוריין, וכן למנוע החמרה של כלל השינוי בלא השגת הרוב הגבוה יותר. ואולם, תחולתו של הסעיף מותנית בכך שמדובר בכלל שינוי. לשונו עוסקת בהוראה תקנונית הקובעת את הרוב הדרוש לתיקון התקנון או לתיקון הוראה מסוימת בו. אין הוא עוסק בכלל הכרעה החל על ביצוע פעולה עסקית, ניהולית או מבנית. מכאן נובעת הבחנה יסודית בין שני סוגי הוראות: הוראות המסדירות כיצד מתקבלות החלטות תאגידיות מהותיות, והוראות המסדירות כיצד ניתן לשנות את מסמך ההתאגדות עצמו. רק הקטגוריה השנייה נופלת במישרין (ב). 20 לגדר סעיף הבחנה זו אינה טכנית בלבד. היא משקפת הבדל נורמטיבי בין תוכן ההסדר לבין מנגנון שינויו. כלל הקובע כי מכירת נכס מהותי, שינוי תחום פעילות או הקצאת מניות טעונים רוב מיוחס מסדיר את תנאי קבלתה של החלטה תאגידית מסוימת. לעומתו, כלל הקובע כי לא ניתן לשנות הוראה תקנונית אלא ברוב מיוחד מסדיר

זכויות הצבעה בחברה: כשבמקום לגייס את הרוב הדרוש – משנים את התקנון ד כמה ניתן ”לעקוף“ הוראה בתקנון חברה, הקובעת ע כי החלטה מסוימת צריכה להתקבל ברוב מיוחס - האם די להשיג רוב של בעלי המניות כדי לשנות את ההוראה בתקנון החברה? הדין הישראלי מאפשר זאת, והכל בכפוף לחובת תום לב וחובות שבדין תקציר חוק החברות קובע, כברירת מחדל, כי תקנון חברה ניתן לשינוי בהחלטת האסיפה הכללית ברוב רגיל, אלא אם הדין או התקנון קובעים אחרת. על רקע זה מתעוררת שאלה עיונית ומעשית חשובה: האם הוראה תקנונית הקובעת כי פעולה מהותית טעונה רוב מיוחס או הסכמה פה אחד, משריינת גם את עצמה מפני תיקון? המאמר טוען כי התשובה בדין הישראלי שלילית. יש להבחין בין כלל הכרעה החל על ביצוע פעולה תאגידית או עסקית לבין כלל שינוי החל על תיקון התקנון. שריון תקנוני מחייב עיגון מפורש וברור, ואין להכיר בשריון משתמע רק משום שנקבע רוב מיוחס לפעולה מסוימת. מסקנה זו נשענת על לשון חוק החברות, על אופיו הדינמי של התקנון, על הפסיקה ועל האיזון הראוי בין הגנה על המיעוט לבין מניעת קיפאון תאגידי. . מבוא 1 תקנון החברה הוא מסמך היסוד של התאגיד. חוק החברות מקנה לו מעמד של חוזה סטטוטורי בין החברה לבין בעלי מניותיה ובין בעלי * רון אבלסקי מאת:

.)ERM( * המחבר שותף וראש משותף של מחלקת התאגידים, המיזוגים והרכישות במשרד אפשטיין רוזנבלום מעוז מפרט את העניינים שניתן 19 מעגן את אופיו החוזי של התקנון ואת כפיפותו לדרכי השינוי הקבועות בחוק; סעיף 17 ”). סעיף חוק החברות (להלן: ” 1999- לחוק החברות, התשנ”ט 19- ו 17 סעיפים 1 לכלול בתקנון. .22 (א). נוסח הסעיף קובע כי חברה רשאית לשנות את תקנונה בהחלטה שהתקבלה ברוב רגיל באסיפה הכללית, אלא אם נקבע בתקנון רוב אחר או אם חלה הגבלה לפי סעיף 20 שם, סעיף 2 .)1(57 שם, סעיף 3 .85 שם, סעיף 4 (ב). 20 שם, סעיף 5 צילום: תמי בר שי

תשפ"ז | 55 גליון | עורך הדין | 64