גיליון עורך הדין מס' 55 אוקטובר2026

פיצויים לנפגעי תאונות דרכים | בעיני עורך הדין

משהתברר שאין מים ברדיאטור, ניסו היא והנוסע שלצידה לסמן לרכבים חולפים. נהג מונית נחלץ לעזרתם והחנה את מוניתו, בחלקה על נתיב הנסיעה, כעשרים מטרים מהרכב התקול. השלושה ניגשו לתא המטען של המונית להוציא בקבוקי מים. רכב שסטה מהכביש 3 פגע בשלושתם. נהג המונית והנהגת נהרגו. הנוסע נפצע. איש לא חלק שזו תאונת דרכים ושהנפגע זכאי לפיצוי. המחלוקת, בין שלוש המבטחות, הייתה מי ישלם: האם הרכב התקול ”מעורב“ בתאונה מכוח חלופת ”תיקון דרך“ שבהגדרת ”שימוש ברכב מנועי“, ואז מבטחתו נושאת בנטל, או שמעורבים רק המונית והרכב הפוגע? בית משפט השלום קבע שהרכב התקול אינו מעורב. בית המשפט המחוזי הפך את הקביעה. העליון הפך שוב, וקבע הלכה: חלופת תיקון הדרך לא נועדה לפצות על התממשות סיכון להיפגע מרכב חולף, אלא 4 על התממשות סיכון להיפגע מפעולת התיקון עצמה. ב. ההלכה והגיונה השופטת וילנר ביססה את ההלכה על שלוש שכבות. הראשונה, מבנה ההגדרה: כל חלופה בהגדרת ”שימוש ברכב מנועי“ נועדה להוסיף להגדרה סיכון תחבורתי משלה. הסיכון להיפגע מרכב חולף כבר מכוסה, דרך שימוש הנסיעה של הרכב הפוגע, בין שהנפגע תיקן את רכבו ובין שלא. חלופה שנועדה לכסות סיכון שכבר מכוסה היא גם החרגת אנשי המקצוע 5 מיותרת, והמחוקק אינו משחית מילותיו. מהחלופה מלמדת כך: פגיעת רכב חולף אינה מבחינה בין מכונאי 6 לנוסע, ולכן הסיכון שהצדיק את ההחרגה חייב להיות אחר. השכבה השנייה, ההיסטוריה החקיקתית. דיוני ועדת החוקה, חוק מלמדים שהסיכון שעמד לנגד עיני המחוקק 8 ’ ומשפט סביב תיקון מס בחלופת תיקון הדרך הוא פגיעה מפעולת התיקון עצמה: מים רותחים 7 שניתזים מרדיאטור, ג’ק שנופל. השכבה השלישית, תכליות החוק. הנפגע ממילא זכאי לפיצוי מצד הרכב הפוגע. שאלת מעורבות הרכב המתוקן אינה משרתת אותו, רק את חלוקת הנטל בין מבטחות, ומוטב כלל הכרעה חד שיחסוך הנשיא עמית הוסיף את ההיגיון המערכתי: חברות הביטוח 8 התדיינות. הן שחקניות חוזרות, הנזק מתפזר ביניהן לאורך זמן, והוודאות שווה 9 לכולן יותר מהצדק שבתיק הבודד. ההנמקה הזאת משכנעת, ועל עובדותיה התוצאה נכונה בעליל. הנפגע הלך לחפש מים, ובית המשפט הדגיש, פעמיים, שפעולת

איזה סיכון התממש כאן? בית המשפט העליון קבע כי הסיכון המכוסה בחלופת ”תיקון דרך“ אינו מתממש כשאדם נפגע מרכב חולף בטרם החלה פעולת התיקון עצמה. על הניתוח הסיבתי הסמוי במבחן הסיכון, בעקבות כלל חברה לביטוח בע”מ נ’ 24895-06-25 רע”א פלוני א. תהייה של שופטת בלב פסק דין עקרוני של בית המשפט העליון, שנועד לקבוע כלל הכרעה חד וברור, מופיע משפט חריג. השופטת וילנר, לאחר שהעמידה זו מול זו שתי הלכות קודמות של בית המשפט, כותבת: 1 ”ואני תוהה אם אין לפנינו פסיקות סותרות“. שופטים אינם נוהגים לתהות בקול. ודאי לא בפסק דין שכל תכליתו, במילותיו שלו, למנוע ”הבחנות דקיקות ומלאכותיות“ ולהעמיד ודאות התהייה הזאת שווה עיון. היא מסמנת, כך אטען, את 2 תחת בלבול. הסדק בפסק הדין: הכלל שנקבע שם גורף, והוא חל גם על מקרים שבהם ההנמקה שנשאה אותו מובילה לתוצאה הפוכה. מקור הפער הוא דילוג. בית המשפט הכריע בשאלה המשפטית בלי לבסס תחילה את העובדות, ורשימה זו תראה שהדילוג הזה, שמותר לכאורה, אסור כשההכרעה תלויה בעובדות, ומה נובע מכך. , התחמם 2014 ואלה העובדות שהולידו את ההלכה: בשעת לילה, במאי מנוע של רכב בנסיעה בדרך בין עירונית. הנהגת עצרה בשולי הדרך. ד”ר דניאל שבח מאת:

.) עניין כלל ) (להלן: 5.3.2026 (אר”ש 47 ’ פס כלל חברה לביטוח בע”מ נ’ פלוני, 24895-06-25 רע”א 1 .47 ,44 ’ שם, פס 2

.3 ’ שם, פס 3 . 18 ’ שם, פס 4 .30 ’ שם, פס 5 .31 ’ שם, פס 6 ). ההבחנה בין 7.5.1990( 2, 4 ’ , עמ 12 - ); פרוטוקול ישיבה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה 6.3.1990( 7 ’ , עמ 12 - ; פרוטוקול ישיבה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה 37–41 ’ שם, בפס 7 . 37 ’ , בפס 1 תיקון בדרך לתיקון במוסך נעוצה במקום ההתרחשות ולא בסוג הפגיעה; סוג הפגיעה בשני המקרים אחד: פגיעה ממעשה התיקון. עניין כלל, לעיל ה”ש .44-49 ’ ,בפס 1 עניין כלל, לעיל ה”ש 8 לפסק דינו של הנשיא עמית. 2 ’ שם, בפס 9

תשפ"ז | 55 גליון | עורך הדין | 76