אתיקה מקצועית - גיליון מספר 77

מאמר - ד”ר יחיאל וינרוט, עו”ד רשלנות מקצועית של עורך-דין כעבירת משמעת

(להלן: “החוק”) וכך גם כללי האתיקה, אינם מגדירים במפורש בשום מקום 1961 – חוק לשכת עורכי הדין, תשכ”א רשלנות מקצועית כעבירת משמעת. על אף זאת יש הסבורים, כי ניתן למצוא מקור נורמטיבי להעמדה לדין בגין רשלנות לחוק. סעיף זה קובע, כי “במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור 54 מקצועית בסעיף , ובכך עובר 54 לבית-המשפט לעשות משפט”. עורך דין שאינו פועל “בנאמנות ובמסירות” מפר את הוראת סעיף , “רשלנות של עורך דין במילוי משימה, שהוטלה עליו על ידי לקוחו, היא הפרת 1 עבירת משמעת. כך, למשל, לדעת קלינג לחוק לשכת עורכי הדין”, והוא אף כותב במפורש, כי “במרבית המקרים תהיה 54 חובת הנאמנות שנקבעה בסעיף חפיפה בין האחריות האזרחית לבין האחריות האתית”. כלומר, בדרך כלל (לשיטת קלינג) תהיה חפיפה בין המקרים שבהם עורך הדין נושא באחריות אזרחית בגין רשלנותו, לבין המקרים שבהם ניתן להעמידו לדין משמעתי בגינה. אולם, גישה זו בעייתית ביותר. קשה מאוד לקבל עמדה, שלפיה כל טעות, העולה כדי רשלנות במישור האזרחי, תעיד על בעליה כי לא פעל בנאמנות או במסירות. החובה לפעול “בנאמנות ובמסירות”, כוללת בסך הכול את החובה לנהוג בתום לב וביושר, כשאינטרס הלקוח ניצב אצל עורך הדין לנגד עיניו ובראש דאגותיו. והרי בהחלט ניתן לחשוב על דוגמאות, שבהן עו”ד יהיה מסור ונאמן ללקוחו, יקדיש לו ממיטב זמנו ומרצו, ובכל זאת יטעה. כך, למשל, עו”ד עשוי לעמול רבות על הכנת כתב תביעה, ואז לגלות למגינת לבו כי בתחום הספציפי קיימת תקופת התיישנות מיוחדת, שנעלמה מעיניו. במישור האזרחי שבינו לבין הלקוח, מדובר בטעות העולה כדי רשלנות, אך בבואנו לדון במישור האתי, החובה הרלוונטית היא “נאמנות ומסירות”, וזו לא בהכרח הופרה. לכן, גישה שלפיה כל רשלנות ברמה האזרחית תהווה גם עבירה אתית, היא גישה שקשה לקבל. לפיכך, מסתברת יותר העמדה, לפיה רשלנות מקצועית גרידא (בשונה ממצבים מיוחדים של רשלנות, שעליהם נעמוד להלן) אינה עבירת משמעת. בכך, מקבלת הועדה את עמדתו של פרופ’ עדי אזר ז”ל, המציע לקבוע כי “רשלנות .)279 ’ מקצועית גרידא איננה עבירת אתיקה” (עדי אזר, “רשלנות מקצועית של עורך דין”, הפרקליט מה, חובת ב’, עמ עמדה זו נתמכת לא רק בלשון החוק והכללים, אלא גם עומדת במבחני המידתית וההיגיון; אזר מוסיף, כי פרשנותו (ולפיה הוראת הסעיף אינה בהכרח כוללת עבירה על רשלנות) אמנם אינה הפרשנות היחידה 54 זו ביחס לסעיף , אולם, בסופו של דבר - 2 האפשרית

“נוכח הספק הניכר המתעורר בשאלה זו, ובהתחשב בכך שהמחוקק נמנע מלקבוע במפורש כי רשלנות מקצועית הינה עבירת אתיקה, ראוי לדעתי להשאיר למחוקק . 3 את ההכרעה ובשלב זה לקבוע כי רשלנות מקצועית גרידא איננה עבירת אתיקה”

נתמכת, לדעת השופט אזר, גם בנימוקים נוספים, ובכלל זה, כי נגד רשלנות כבר קיימת 54 פרשנות מקלה זו לסעיף בכל מקרה “סנקציה” אזרחית-מסחרית, בדמות תביעה של הלקוח נגד עורך הדין, ודי בכלים אלה; וכן, כי ראוי להימנע . גישה זו של השופט אזר, לפיה רשלנות גרידא לא 4 ככל הניתן מצעדים שיפגעו ביכולתו של עורך הדין להתפרנס תשמש עילה להעמדה לדין משמעתי, נראית הגיונית ומסתברת יותר. ואכן, זוהי הגישה המקובלת היום בלשכת עורכי הדין. מקובל כיום, כי לא כל טעות או מחדל שנחשבים לרשלנות במישור האזרחי, יהוו בסיס מוצדק להעמדה לדין . 5 משמעתי משעה שהגענו למסקנה, כי רשלנות רגילה אינה בהכרח עבירת משמעת, עולה מאליה השאלה, האם יש מקרים שבהם רשלנות כן תהווה עבירת משמעת, ואם כן, מהם אותם מקרים. לעתים נשמעת התשובה, כי הדבר תלוי במידת . תשובה זו אמנם אינה שגויה לחלוטין, אך היא 6 הרשלנות, דהיינו, האם מדובר ברשלנות “סתם” או רשלנות “רבתי” פשטנית מעט, נעדרת בסיס עיוני מספק, ודורשת ליטוש. התשובה המדויקת יותר, קשורה, שוב, במקור הנורמטיבי.

.486 ’ (, עמ 2001) אתיקה בעריכת דין . גבריאל קלינג, 1 . שהרי ניתן מנגד לטעון, כי רשלנות היא הפרה של חובת עורך הדין ”לאמץ את שרירי השכל”, שהיא חלק מחובת המסירות עבור הלקוח. 2

05