עורך הדין - גיליון 53

משפט חוקתי | בעיני עורך הדין

עו"ד אורן רוט שותף במשרד ארנון, תדמור-לוי וחבר בוועדת האתיקה הארצית בג"ץ הסבירות בראי מהפכת השפיטות

(בג"ץ בג"ץ הסבירות שופטים ב 15 מתוך 13 על פי פסק דינם של ), מסורה לבית המשפט העליון סמכות לערוך ביקורת 5658/23 שיפוטית על חקיקת יסוד של הכנסת. בכך מהווה בג"ץ הסבירות פסק דין מכונן (תרתי משמע), אשר השלים מהפך ביחסי בית המשפט העליון והכנסת. עיון בבג"ץ הסבירות, מעלה כי קיימות גישות שונות ואף חוסר הסכמה בין השופטים בשאלות היסודיות שבפניהם. עניין זה דורש הסבר, ולהלן אציע את תפיסת השפיטות כמכנה המשותף העומד בלב פסק הדין. שנות המדינה הראשונות, שלטה 40- כידוע, במשך למעלה מ בפסיקת העליון התפיסה בדבר "המחוקק הריבוני" או "המחוקק הכול-יכול", אשר אינו מוגבל בסמכויות החקיקה שלו ובית המשפט העליון אינו מוסמך להתערב בדברי החקיקה שיוצאים ) נקבע, לאור חקיקת 6821/93 (ע"א בנק המזרחי תחת ידיו. בעניין היסוד של ראשית שנות התשעים, כי חוקי היסוד משמשים עילה מכוחה רשאי בית המשפט לערוך ביקורת חוקתית על החקיקה. ) תורת שני הכובעים של 1( : לעניין זה הוצגו שתי גישות מובילות הנשיא ברק, לפיה הכנסת מהווה למעשה שני גופים משטריים בית מחוקקים ואספה מכוננת, והיא מחליפה את כובעיה כאשר ) "תורת הריבונות 2( ; היא מחוקקת חוקים או מכוננת חוקי יסוד הבלתי מוגבלת של הכנסת", בה דגל הנשיא שמגר, לפיה הביקורת השיפוטית מכוח חוקי היסוד, נותנת ביטוי למגבלה עצמית שהכנסת קבעה (לטעם הח"מ, תפיסה זו תואמת הן את ההיסטוריה של המשפט הישראלי, הן את לשונה של "החלטת הררי" והן את סדרי עבודתה של הכנסת, שפועלת כגוף "מוניסטי", ללא אבחנה , לא נקבע בנק המזרחי בין סמכויות החקיקה השונות שלה). בעניין 30 כי ניתן לבצע ביקורת שיפוטית על חקיקת היסוד; אך בחלוף נקבע כי גם חקיקת היסוד נתונה לביקורת בג"ץ הסבירות שנה, ב שיפוטית. למרות שגם הפעם לא ניתן להצביע על חקיקה של הכנסת שקבעה מגבלות על סמכויותיה או הרחיבה את סמכות בית המשפט. בכך, שלל בית המשפט מהכנסת את מעמדה ה"כול יכול", בו הכיר לאורך למעלה ממחצית שנות המדינה. כאשר מעיינים בהנמקות השונות בבג"ץ הסבירות, ניתן לראות כי השופטים מנתחים את הסוגיה באופן דומה: על מנת לקיים ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד, יש להשיב בחיוב על שתי שאלות. השאלה הראשונה היא האם הכנסת מוגבלת בסמכותה לחוקק חקיקת יסוד; השאלה השנייה היא האם בית המשפט מוסמך לאכוף שופטים בחיוב (וגם 12 מגבלה זו. ואכן, לשתי שאלות אלה משיבים השופט אלרון מכיר בסמכות לערוך ביקורת שיפוטית ב"מקרים חריגים וקיצוניים של פגיעה בזכויות היסוד של הפרט וכמוצא אחרון בלבד"). ואולם, התשובות שונות ולעתים אף סותרות.

השופטת כנפי-שטייניץ מכוונת למגבלות שהכנסת הטילה על עצמה בחקיקתה, גם אם במשתמע, באופן שמתיישב עם התפיסה המסורתית בדבר הכנסת ה"כול-יכולה", ונראה כתואם את גישתו של שמגר בדבר תורת הריבונות הבלתי מוגבלת. לעומת זאת, גישתה של הנשיאה חיות, שנראה כי היא מובילה את ה"סיעה" הגדולה ביותר בפסק הדין, מעוגנת בנתונים החוקתיים שהולידו את הסמכות המכוננת, כך שסמכות זו הייתה מוגבלת לכתחילה. לעומת זאת, הנמקת השופט גרוסקופף נראית כמעוגנת בהצטברות של נתונים חוקתיים לאורך השנים. השופטים עמית ורונן אינם מתחייבים להנמקה מסוימת אלא לתוצאה לפיה מגבלה על סמכות הכנסת קיימת (בתוך כך מנמק עמית את התוצאה בקלות "הבלתי נסבלת" של תיקוני חוקי יסוד ביקורת שלה שותפים שופטים רבים ואשר מתיישבת עם תורת שני הכובעים). לעומתם, השופט כבוב ראה את המגבלה כמעוגנת בעקרונות יסוד, שעניינם רצון משוער של העם, שמעולם לא הסמיך את הכנסת להיות כול-יכולה. לצד זאת, מחזיקים השופטים שטיין וברק-ארז בתפיסה לפיה הכרזת העצמאות היא המקור למגבלה על סמכות הכנסת, ובמשתמע שנה ויותר בדבר כנסת שאינה 40 קובעים כי תפיסת העליון במשך מוגבלת בסמכות החקיקה שלה, הייתה שגויה לכל אורך הדרך. לעניין סמכות בית המשפט לקיים ביקורת שיפוטית על חקיקת לחוק יסוד: השפיטה, 15 יסוד, הרי שמעבר להישענות על סעיף לא ניתן להצביע על מקור פוזיטיבי ברור המשותף לרוב השופטים, ונראה כי בפועל ההנמקות השונות מצביעות על עצם תפקידו של בית המשפט כמקור לסמכותו לאכוף את המגבלה על הסמכות המכוננת של הכנסת. כמקור סמכות לביקורת 15 במאמר מוסגר יצוין כי ההישענות על סעיף שיפוטית על חקיקת יסוד נראית בעייתית, שכן חוק יסוד: השפיטה הוא בעל אותו מעמד נורמטיבי כמו חקיקת יסוד אחרת; אין בו הסמכה מוקדם וכללי לעומת כל 15 מפורשת לביקורת על חקיקת יסוד; סעיף לחוק יסוד: השפיטה 3 ' חוק יסוד עתידי או תיקון לו (יוזכר כי תיקון מס מעולם 15 ); סעיף 15 שעמד לדיון בבג"ץ הסבירות, תיקן את סעיף לא שימש בסיס לביקורת חוקתית, והוראתו הייתה קיימת גם בשעה ששלטה במשפטנו תפיסת המחוקק הכול יכול. ,15 ואכן, השופטת ברק-ארז, ששללה את ההסתמכות על סעיף העלתה את האפשרות כי הסעיף עצמו יבוטל ומשכך הייתה בעמדה כי אסור שהוא ייחשב כמקור הסמכות לעריכת ביקורת שיפוטית על חקיקת היסוד. בהתאם, קבעה ברק-ארז כי מקור הסמכות הוא בהכרח מחוץ לשיטה המשפטית. אחרת, ייווצר "פרדוקס מובנה" שעה שעסקינן בתיקון חוקתי המשמיט את הבסיס לעקרונות

2025 ספטמבר | 53 גליון | עורך הדין | 36