עורך הדין - גיליון 53

משפט פלילי | בעיני עורך הדין

ענישה כלכלית בעבירות כלכליות: חלופה ראויה ואף כדאית למאסר

עו"ד בן זריהן סניגור פלילי העוסק בעבירות צווארון לבן

יוצא, הוטרחה המערכת הפלילית לחינם, שעה שלכתחילה, יכולה הייתה המדינה להטיל קנס - ולחסוך את ההליך כולו. בבסיס ההצעה הנ"ל, עומדת הנחה כי שלילת חירות צריכה להיות מוצא אחרון. לא כל שכן כאשר אנו מודעים לעומס העצום על בתי המשפט הפליליים, לתועלת הנמוכה שמפיקה המדינה ממאסר של עבריינים בעבירות כלכליות, ולעובדה כי ישנן חלופות שישרתו טוב יותר את תועלת המדינה מבלי להקל ראש בהתחשבות בהשלכות החברתיות והכלכליות הרחבות יותר. ניתן לקבוע רשימה סגורה של עבירות, שכאשר הנאשם מואשם בהן בפעם הראשונה או השנייה, הן לכתחילה יהוו עבירה מנהלית ולא פלילית לצד זאת יש לזכור כי עבריינים כלכליים, על פי מחקרים שונים, מטבעם, מונעים בד"כ ממטרות רווח אישי. פגיעה ישירה בכיסם, באמצעות קנסות מנהליים, חילוט רכוש שהושג בעבירה, או פיצוי לנפגעים, עשויה להיות גם מרתיעה, לצד היתרונות הנ"ל. מנגד, לעיתים לא רחוקות, מאסר עשוי לנתק את העבריין מסביבתו, להקשות על שיקומו, ואף לדחוף אותו חזרה לעולם הפשע - דבר אשר בהכרח יסב לחברה נזק ולא תועלת. לכן שימוש במאסר בעבירות מס, ראוי לו שיעשה לאחר שהפן המנהלי באמת מוצה לחלוטין. לסיכום אתייחס למצב בתי הכלא בנקודת הזמן הנוכחית - מהתקופות העמוסות ביותר מאז קום המדינה ולעובדה כי הקלה על מערכת הכליאה, הינה שיקול מרכזי של המדינה שאף לו יש ליתן את הדעת בקביעת מדיניות לצד התרומה לקופה הציבורית וההקלה על העומס שבבתי המשפט.

הגיעה העת לקבוע רשימת עבירות, שהרשעה בהן לראשונה תגרור סנקציה כספית ולא מאסר

שנים ארוכות שעל כף המאזניים נחים השיקולים בעד ונגד ענישה כלכלית במקרים של עבירות כלכליות, הדיון על כדאיותה של ענישה כלכלית בעבירות כלכליות, חלף מאסר, הולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות אך עדיין, כינור שני לשיקולי ההרתעה להם נותנת המדינה משקל מוגבר. האם צודקת המדינה בתעדוף שיקולי ההרתעה? התשובה איננה חד משמעית ולעניות דעתי, היא משתנה בהתאם לנסיבות העבירה ובעיקר, לעבריין עצמו, אבאר: המונח "עבירות כלכליות" הינו סל גדול ורחב, ובתוכו מגוון ומנעד משמעותי של עבירות. בקצה האחד - איחורים בהגשת דו"חות, ובקצה השני - הלבנת הון, הפקת חשבוניות פיקטיביות ואף ניהול ארגון פשיעה. לכן, על מנת לסווג את ההליכים באופן יעיל, המדינה, בבואה לשקול שינוי במדיניות הענישה, צריכה לבצע תת סיווג כפול לאותן העבירות, ולאחר מכן גם לנאשמים, ולהוציא ממסת התיקים עבירות ועבריינים אשר מהווים יחד מקרים שבהם יעיל, גם מבחינתה, להימנע מדרישה של עונשי מאסר (בפועל או בדרך של עבודות שירות), למול עבירות שבהן יש רציונל אמיתי בכך. ניתן לקבוע רשימה סגורה של עבירות, שכאשר הנאשם בהן מואשם בהן בפעם הראשונה או השנייה, הן לכתחילה יהוו עבירה מנהלית ולא פלילית, כאשר בצדן סנקציה מנהלית משמעותית, כאשר אם מדובר בעבירה אשר גרעה סכום מסוים מקופת המדינה, למשל אי תשלום בצד הדיווח, אזי תבוצע גם הגבלה מסוימת בסכום, כלומר מעל סכום מסוים יהווה הדבר עבירה פלילית. הנ"ל מחויב המציאות משעה שהענישה הכלכלית קורית ממילא, כך לדוגמא כאשר ישנו אישום על אי הגשת דו"ח, ברור כי בעבירה של הגשת דו"ח באיחור, או אי הגשת דו"ח, לא תעתור המדינה מראש למאסר בפועל (אלא במקרים קיצוניים), אך סניגור שיעשה מלאכתו נאמנה באישומים מעין אלו, יפעל להסרת המחדל מול הנאשם, ולאחר מכן, יעתור בבקשה להמרת כתב האישום בכופר - כפועל

39 | עורך הדין